אחד העקרונות המרכזיים במקצוע העבודה הסוציאלית הוא שיתוף הלקוחות. עקרון זה מהווה ערך מהותי כמו גם אסטרטגיית התערבות. התערבות סוציאלית הכוללת שיתוף לקוחות מוגדרת ככזו בה הלקוחות (פרט/ משפחה / קבוצה/ קהילה), שותפים לזיהוי הבעיות שעימן הם מתמודדים; הגדרת מטרות ההתערבות; בחירת כיווני הפעולה הרצויים; ביצוע משימות הנצרכות לקידום מטרות ההתערבות; קבלת החלטות; ולבסוף – הערכת ההתערבות עצמה. רמת מעורבותם והשפעתם של הלקוחות יכולה לנוע על הרצף מנמוכה לגבוהה ולהשתנות משלב אחד של ההתערבות למשנהו.
שיתוף הלקוחות מוגדר כמקדם את זכות הלקוח להגדרה עצמית ולהחלטה עצמית, ואף נמצא כמגביר את אפקטיביות הטיפול. עם זאת, נושא שיתוף הלקוחות והגורמים התורמים לו, באופן מפתיע כמעט ולא נחקר אמפירית. בהתבסס על "תיאוריית המטרה", המחקר הנוכחי נועד לבחון את עמדותיהם של העובדים הסוציאליים כלפי שיתוף לקוחות, כמו גם את יישומו בפועל, ואת הגורמים האישיותיים, הארגוניים, והמצביים המשפיעים על כך.
שיטת המחקר כללה 661 עובדים סוציאליים מרחבי הארץ, המועסקים במחלקות לשירותים חברתיים, ארגונים או עמותות שונות.
ממצאי המחקר מצביעים ראשית על הבדלים מובהקים בין עמדות העובדים הסוציאליים כלפי שיתוף לקוחות אשר נמצאו ברמות גבוהות, לבין יישומו על-ידם בפועל, המצוי ברמות נמוכות יותר. ניתוחי רגרסיה היררכית לבחינת המשתנים שלהם התרומה הייחודית והמשולבת למשתנה שיתוף הלקוחות, העלו כי למשתנה הרקע שיטת ההתמחות של העובד הסוציאלי, המשתנה האישיותי שליטה, המשתנה הארגוני תמיכת המנהלים, והמשתנים המצביים: שביעות רצון מחוויות שיתוף קודמות, ועמדות כלפי שיתוף לקוחות, ישנה תרומה מובהקת לאחוזים גבוהים של הסבר השונות של משתנה שיתוף הלקוחות.
השלכות המחקר ידונו בהרחבה, תוך נתינת הדגשים וההמלצות לשדה המחקרי, ולפרקטיקת העבודה הסוציאלית, כבר בשלבי הכשרת העובדים, כמו גם במהלך הדרכתם ומיקצועם.
