"במידה ונשכיל לחכות ולאפשר למטופל להשמיע את דבריו נגלה כי התשובות הנכונות נמצאות אצל המטופל" (וויניקוט)
רקע:
בארץ כיום נעשה יותר ויותר שימוש בקולם של המטופלים. מעבר להקשבה במרחב הטיפולי, למידה מ"ידע מתוך ניסיון אישי" נהייתה מקובלת מאוד על מנת להעמיק את ההבנה של החוויות האישיות ולהביא לשיפור ודיוק של השירותים המוצעים לאנשים המתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות. באקדמיה ובמסגרות השונות נפגשים עם המתמודדים כדי לשמוע ולהכיר סיפורים אישיים.
מטרות:
למידה מהמטופל יכולה להתקיים גם ברמה הארגונית. באמצעות העסקת צרכנים נותני שירות (צנ"ש) ניתן להביא את הידע מניסיון ולהופכו לחלק מגוף הידע של צוותי השיקום והטיפול. מדובר בהעסקה מן המניין של אנשים שבעצמם מתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות במגוון תפקידים הקיימים במערך, הנהוגה בבריאות הנפש.
מזה כשנתיים מופעל פיילוט המלווה במחקר - "עמיתים מומחים בבתי חולים" – תפקידים ייעודיים עבור צנ"שים, העושים שימוש בניסיונם האישי, מביאים את קולם של המתמודדים ויוצרים גשר בין המטפל למטופל. הניסיון האישי הוא המומחיות, ולכן הידע עליו מבוססת ההתערבות שונה מהידע שעומד בפרקטיקה של אנשי המקצוע.
ממצאים:
מתוך הפיילוט נאספו עדויות של עובדי בתי החולים המתארים את עבודתם של העמיתים המומחים התובנות שהם מביאים מתוך הקשרים עם המטופלים. "...הגיע מאושפז חדש למחלקה. כשהוא ראה את הדלת נסגרת הוא פחד ורצה לברוח. ניסיתי להתקרב אליו אבל הוא שמר מרחק. העמית מומחה ישב איתו, הציע לו סיגריה, זה השפיע – הוא נרגע ואפשר היה להוריד אותו למחלקה."
מסקנות והמלצות:
התפיסה המרכזית שעומדת מאחורי הרעיון הנ"ל היא "המטפל הפצוע" –הכוח לרפא נובע מהפגיעות עצמה, מרפא ופצוע נמצאים על אותו רצף. פצעיו של המטפל יכולים לסייע ביצירת קשר אמפתי, שימוש חיובי בהעברה נגדית, מודלינג להחלמה ועוד. (Zrubavei & Wright, 2012)
התקציר ניתן להגשה גם באמצעות סדנה בה ינתנו כלים לשימוש בידע מניסיון, או באמצעות שולחן עגול בו נקיים דיון על חשיבות הלמידה מקולם של מטופלינו.
