מחקרים רבים מצביעים על קשר חזק בין אלימות במשפחה המוצא ודיפרנציאציה של האדם לתפקידי קורבן או תוקף בבגרות. עם זאת, קשרים אלה לא נבחנו כאשר יחידת הניתוח במחקר היא הזוג. ניתוח זה מבודד את תרומתו הייחודית של הפרט לאלימות שלו ושל בן הזוג, ומעשיר את הבנתנו לתרומתו של מגדר לאלימות.
במחקר השתתפו 140 זוגות נשואים שאותרו מהאוכלוסייה הכללית ובלשכות לשירותים חברתיים. השערות המחקר, נבחנו במודל התלות ההדדית בין הפרט ובן זוגו (APIM-Actor-Partner Interdependence Modeling). מודל זה בוחן את התלות בין בני זוג בחקר משתנים משותפים, ומבודד את תרומתם הייחודית של בני הזוג.
ממצאי המחקר שופכים אור על התלות ההדדית בין בני זוג והקשרה לאלימות. למשפחת המוצא של נשים נמצאה תרומה ייחודית לקורבנוּת חוזרת אך גם לאלימות שלהן העוברות דרך דפוסים משתלטים בניהול קונפליקטים. ככל שגברים היו בעלי מידת דיפרנציאציה גבוהה יותר, כך השתלטות נשותיהם נמצאה נמוכה, שבתורה הורידה את האלימות הפיסית כלפיהן. מידת הדיפרנציאציה של הבעל נמצאה קשורה לתמיכתם הרגישה של בני הזוג האחד בשני, שבתורה, הורידה את האלימות הפיסית והמילולית של שניהם.
ממצאיהם אלה מרחיבים את הידע התיאורטי הנוגע לקורבנוּת חוזרת של נשים בחייהן הבוגרים, ומוסיפים על תרומתו של המרכיב המגדרי בהסלמת אלימות. הם גם מסייעים בגיבוש התערבויות ממוקדות ניהול קונפליקטים בקרב נשים ונפרדוּת בקרב גברים. ובהבנת חשיבותה של התמיכה בבן הזוג במניעת אלימות.
