פעילות קהילתית מהווה כלי חשוב המסייע ליחידים ולקהילות לשפר את מצבם. באמצעותו פעילים קהילתיים הופכים ליצרנים של שירותים חברתיים, ולא רק צרכנים פסיביים בעיני עצמם ובעיני החברה. בין אוכלוסיות הרווחה המשמעותיות ביותר מצויה החברה החרדית. הספרות דנה ביכולתם של המאפייניהם האישיים והקהילתיים של הפעילים להגביר את הצלחתן של ההתערבויות הסוציאליות המתבצעות על-ידם, אך סוגיה זו טרם נבחנה אמפירית.
המחקר המוצג, אשר בדק לראשונה את מאפייני הפעילים הקהילתיים בחברה החרדית, נערך אפוא במטרה לעמוד על תרומתם של משאביהם האישיים והחברתיים של הפעילים לאפקטיביות הפעילות הקהילתית. שיטת המחקר כללה 163 פעילים קהילתיים חרדיים מרחבי הארץ הלוקחים חלק בפעילות קהילתית-התנדבותית. ממצאי המחקר העולים מניתוחי רגרסיה היררכית מצביעים על כך שלמגדר, מניעי התנדבות אנוכיים, שייכות לקהילה, תמיכת הרבנים בפעילות הקהילתית והיכולת המנהיגותית של הפעיל, תרומה מובהקת להסבר השונות של אפקטיביות הפעילות הקהילתית.
מחקר זה פותח צוהר לתחום שטרם נחקר ומספק תשתית תיאורטית ראשונית אודות עבודה קהילתית בקרב האוכלוסיה החרדית. מסקנותיו המעשיות סוללות את דרכם של העובדים הסוציאליים הקהילתיים בבואם לתכנן התערבויות קהילתיות. החל מהכנת הקרקע להתערבות הקהילתית, זו המקצועית-ממסדית וזו הרבנית; דרך שימוש נכון במוטיבציות התנדבות בקרב הפעילים החרדיים; וכלה בשימת הדגשים על המשאבים הנחוצים לפעילים הקהילתיים להצלחת הפעילות הקהילתית. תובנות אלו יידונו בהרחבה תוך מתן המלצות יישומיות למחקר ולפרקטיקה.
