"פנטזיית הצלה" הוא משג נפוץ בשיח בין אנשי המקצוע בשדה. ברמן (2003) טוען כי פנטזייה זו מוטבעת בכל קשר טיפולי בין אם בצורה מודעת או בין אם בצורה נסתרת. אך על אף כל זאת לא רבים יודעים מהיכן צמח המושג, ועל ההתפתחות שעבר במהלך השנים.
אציג בקצרה התפתחות תיאורטית של המושג ואעבור לתאר כיצד הפנטזייה מצטיירת אצל ילדי אומנה, הורים אומנים ולבסוף אצלינו- אנשי המקצוע. אביא דוגמא איך פנטזייה זו מתבטאת אצל לילדה רכה שרק מגיעה למשפחה אומנת. אצל זוג אשר בא לתהליך בדיקה עם רצון עז לשמש משפחה אומנת ומה קורה כאשר הרצון "להציל" אינו מתממש?. ובהמשך דוגמא לקושי בכינון "ברית טיפולית" בין הורי אומנה לעו"ס -שהינו המטפל הרגשי בילד באומנה, עקב תחרות הנובעת מרצון בלעדי להציל את הילד.
ההורים הביולוגים של הילד גם הם חווים במישרין או בעקיפין את עוצמה של הפנטזייה להציל בקרב אנשי המקצוע, אשר הינה הכוח המניע בשמירה על ילדיהם אך מנגד, יכולה אף להוביל לכך שהם יודרו מהשיח ומהחלטות על ילדיהם.
חשוב להציג גם מושג שהתגבש בהמשך והוא "פנטזיית אימוץ" (פאלמר, הארפר וריבוניס, 1983) . זה הוא גילגול מאוחר יותר של פנטזיית הצלה ומסייע לנו להבין את הדינימקה שעוברת ביחסי העברה בין הילד למי שמטפל בו, אשר מביאה לפנטזייה לאמץ אותו.
המטרה בדיון מעמיק זה הוא לשכלל את ההבנה על כוחה הרב של פנטזייה זו בזמן שהיא אינה מודעת ועל כך שהמודעות לקיומה ולביטוייה, יכול להביא לעבודה אדפטיבית יותר בקרב כל השותפים לטיפול בילד באומנה בפרט, ובילדים בהוצאה חוץ ביתית בכלל.
