"וגר לא תילחץ – ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצריים". ההיסטוריה שלנו מתחילה מהמקום שבו אנחנו צריכים לנהוג עם האחר הפגיע, הסובל.
אנחנו לומדים שמהכאב אשר בו לא בחרנו, ואשר את מרירותו אנחנו לא מכחישים יצא גם מתוק, אנחנו יכולים גם להבין מזה קוד מוסרי של חשיבות הטיפול באדם הפגוע או החלש.
בתנך יש לנו תזכורות רבות, מתוך מעשה הזיכרון בא המנגנון המטפורי – האפשרות להבין את הלא מוכר במונחיו של המוכר. הזר, העבד, הסובל, אלו שעוברים חוויה שאין להם יכולת לספר אותה לפחות לא ברגע הזה, אבל הוא מוכר לנו ממקום קדום מאד "מהפצע" שחווינו בעבר ואנחנו נושאים אותו אתנו. המילים "כי גם אתם הייתם שם" אומר שלהיות חלש זוהי חוויה אוניברסלית, שאומרת שכל אחד מאיתנו היה פעם במצב של צורך בחמלה, או יהיה בעתיד, כל אחד מאתנו היה פעם גר או יהיה גר"
זוהי התחלת החמלה שאומרת לנו שבחמלה לאדם חסר הישע הסובל, הפגיע יש הזדהות והבנה. אבל השאלה החשובה איך בעצם נייצר שינוי וטרנספורמציה או איך נוציא מהסבל והכאב מתיקות!
כמו במשפט "מהאוכל יצא מאכל"
ומעז יצא מתוק" זו כל החידה בסיפור של שמשון
