רקע
התופעה של תוקפנות ואלימות ביחסים זוגיים רווחת בכל חברה ומהווה עבור האנשים החווים אותה סיכון נפשי ופיזי במגוון אופנים ובטווחי זמן קצרים וארוכים. מזה ארבעה עשורים שאלימות במשפחה מוגדרת בישראל כבעיה חברתית וזוכה לתשומת לב תקשורתית ולמשאבים ממשלתיים הפועלים למיתונה.
רציונל
אף שהמחקר מצביע כבר מראשיתו על שיעורים דומים של תוקפנות רגשית ואלימות פיזית מצד נשים ביחסים זוגיים, המדיניות ובעקבותיה השירותים החברתיים, מתייחסים בעיקר לשתי אוכלוסיות: נשים קורבנות וגברים אלימים.
מטרה
ההרצאה תציג ביטויים שונים של תוקפנות נשים וקורבנות גברים באלימות זוגית, ומטרתה להאיר בפני העוסקים באופן ישיר או עקיף באלימות במשפחה היבטים פחות מוכרים של התופעה.
ממצאים
חלק זה של ההרצאה מבוסס על ממצאי מחקר על אלימות נשים ביחסים זוגיים הטרוסקסואלים ועל מקרים קליניים של גברים קורבנות אלימות, ודן בשונה והדומה בתוקפנות ובקורבנות של נשים וגברים ביחסים זוגיים.
מסקנות המלצות
על רקע הפער שבין המחקר והפרקטיקה בתחום וההצלחה המוגבלת בהתערבויות הטיפוליות בתופעה, ידונו אתגרים הניצבים בפני העובדים הסוציאליים המטפלים בתחום ובפני מעצבי המדיניות.
