רקע תיאורטי:
"טראומטיזציה משנית" מוכרת כאחת התופעות שחווים אנשי טיפול שעובדים עם נפגעי טראומה. פחות ידוע על "טראומטיזציה משנית" בקרב מטפלים בפוגעים, ובפרט בקרב מטפלים בפוגעים מינית. הידע הקיים מלמד על מגמות סותרות באשר לקיומה בקרב מטפלים בפוגעים מינית, כשחלק מהמחקרים מצביעים על קיומן של השפעות בשיעורים קליניים, בעוד אחרים שוללים את קיומן. עוד פחות ידוע על אופן השפעת המגדר על התפתחות טראומטיזציה משנית, על עוצמתה ועל האופן בו היא מופיעה.
מטרת המחקר:
למפות את השלכות הטיפול בעברייני מין על המרחבים האישיים והמקצועיים של המטפלים, ולבחון את אופן הופעתם בקרב מטפלות ובקרב מטפלים בעברייני מין.
שיטת המחקר:
אוכלוסיית המחקר כוללת תשעה גברים ותשע נשים המטפלים בעברייני מין בשירות המבחן למבוגרים בישראל. המחקר מבוסס על הגישה הפנומנולוגית המדגישה את החוויה האישית והסובייקטיבית של המרואיינים ביחס לעבודתם ולהשפעותיה עליהם. איסוף המידע נעשה באמצעות ראיון מובנה למחצה וניתוח הראיונות נעשה בגישה הפנומנולוגית.
ממצאים:
מממצאי המחקר עולה שלעבודה עם עברייני מין השלכות על המרחב האישי של כלל המטפלים בהם, ועל תפקודם המקצועי. במרחב האישי, נמצא שגברים ונשים תופסים את העולם כמאיים וכמעורר חרדה וחווים פגיעה ביכולת לאינטימיות ביחסים, תוך שהם מתמודדים עם ביקורתיות והאשמה מסביבתם הקרובה. ההשפעות במרחב המקצועי כללו חוויה רגשית עמוסה, והתמודדות עימה באמצעות שימוש אינטנסיבי במנגנוני הגנה של פיצול וניתוק. אולם, ראוי להדגיש שהאופן בו השפעות אלו מופיעות אינו זהה בשני המגדרים.
מסקנות והמלצות יישומיות:
לאור ממצאים אלה, חיוני להכיר את ביטוייה של תופעת הטראומטיזציה המשנית אצל מטפלים ומטפלות שעובדים עם עברייני מין. הביטויים הייחודיים מחייבים פיתוח התייחסות מקצועית כדי להקל על מצוקת העובדים הנגרמת בשל ייחודיות עיסוקם ועל רקע מגדרם.
