רקע: עם התפתחות הגישה המערכתית, ראיית ההתמכרות הפכה מראייה של התמקדות ביחיד המכור לראייה המתמקדת במשפחה המכורה.
ההתמכרות מבטאת סימפטום למחלה משפחתית רחבה יותר. מכאן שהמשפחה מהווה שותף תלות ומשמרת באופן לא מודע את התמכרותו של היחיד, שכן, המכור המתנקה מערער את האיזון וחלוקת התפקידים המשפחתית, מה שגורם למשפחה לחבל בתהליך ההחלמה.
עם זאת, ישנם פערים ניכרים בין התפתחות התיאוריה להתפתחות הטיפול בשדה (הן במערכת הציבורית והן במערכת הפרטית).
מטרות: המטרה היא לשנות את את גישת הטיפול המתמקדת ביחיד המכור בלבד לגישה המשלבת, כבר למן הכניסה לטיפול, את הראייה המערכתית המשפחתית והטיפול המשפחתי על חלקיו השונים, כגון טיפול זוגי, הדרכה הורית, טיפול דיאדי ובמידה הצורך טיפול פרטני לבן משפחה נוסף הנושא תחלואות אחרות.
שיטות: בהרצאה נציג מקרים טיפוליים המהווים מעין מודל להצלחה של טיפול משפחתי במכורים, לצד טיפול פרטני במכור, הן במערכת הציבורית והן בקליניקה הפרטית, זאת חרף האתגרים שעמדו בדרכנו מעצם טבעה של מחלת ההתמכרות. כמו כן, נציג דילמות בהן נתקלנו בניסיוננו לשלב את מודל הטיפול המשפחתי כחלק מהטיפול במכור.
ממצאים: באמצעות הטיפול המשפחתי מצאנו כי הוא תרם הן בשלב גיוס המכור לטיפול הפרטני במקרים שטרם היה בשל לכך, הן בשלב הטיפול, בשימור הניקיון ומניעת מעידות ונפילות והן באירגון מחדש של המבנה המשפחתי ובניית איזון חדש במערכת המשפחתית.
מסקנות: הטיפול המשפחתי הינו חלק אינטגרלי וקריטי בתהליך ההחלמה של המכור, מכאן שיש צורך בשינוי מדיניות הטיפול במכורים והסדרת הטיפול המשפחתי כבר בשלב בניית תוכנית וטיפול והכשרת עובדים סוציאליים לטיפול משפחתי והן, בצד השני, הכשרת מטפלים משפחתיים בתחנות לטיפול משפחתי וזוגי לטיפול בהתמכרות.
