רקע ורציונל: עד לפני שנים אחדות גברים היו בבחינת "מגדר נאלם" במרבית המרחבים הטיפוליים. טענתי אז שהתייחסות טיפולית לגברים מתמקדת בעיקר בגברים שתפקודם בעייתי כמו גברים שמתנתקים מילדיהם בעקבות גירושין, גברים שמתנהגים באלימות כלפי בנות זוגם ו/או ילדיהם, גברים שיושבים בכלא בשל עבירות וגברים מכורים. בשנים האחרונות חל שינוי בהתייחסות לגברים הן בשירותים הטיפוליים והן בהכשרה המקצועית של עובדים סוציאליים. אבות רבים יותר מוזמנים לקחת חלק בהתערבויות טיפוליות הקשורות בילדיהם והכשרה לרגישות מגדרית פינתה מקום של ממש גם למגדר הגברי הן בקורסים והן בימי עיון. למרות שינויים אלה הדרך לפיתוחה של רגישות מגדרית בעבודה סוציאלית עם גברים עוד ארוכה. שכן השיח המתפתח המאיר את מאפייניה של הגבריות, את התהליכים המעצבים גבריות זו ושופך אור על הקושי הרגשי של גברים לחוות ולהיות במקומות של כאב, צער ועצב טרם התפנה לעסוק בהשלכות המגדר על האינטראקציה הטיפולית.
מטרה: ההרצאה המוצעת תתמקד בהשלכות המגדר על האינטראקציה בין מטפל למטופל תוך שימת דגש מיוחד על השלכות המגדר כשהעובדת הסוציאלית היא אשה והמטופל הוא גבר.
המשגה: בהרצאה יוצגו השלכות יחסי הכוח החברתיים בין גברים לנשים על האינטראקציה בין המטפלת למטופל, יואר מקומו של החשש ההדדי המאפיין את המפגש הטיפולי בשלביו הראשוניים, תוצג התקשורת המאפיינת גברים בשונה מזו המאפיינת נשים תוך התייחסות להשלכות ההבדל על המתרחש במרחב הטיפולי, ויוצגו השלכות חוויותיהן האישיות של מטפלות על עמדתן ונוכחותן הטיפולית.
תרומה: כדי לתת מענה טיפולי מותאם לצורכיהם של אבות במעברים נורמטיביים ובעתות משבר אטען שבנוסף לצורך להכיר את דרכיהם של גברים לבטא מצוקה ואת קשייהם לפנות בבקשת עזרה, חיוני להכיר בהשלכות המגדר על האינטראקציה שבין מטפלת-אשה למטופל-גבר.
