הטיפול בילדים שאינם יכולים לגדול עם הוריהם בשל תפקוד הורי לקוי התמקד עד כה ברובו בילדים עצמם, ואילו על חיזוק תפקודם של הורי הילדים לא הושם דגש. במצב זה, שבו תפקוד ההורים לא השתנה, קטֵן הסיכוי שהילד יזכה להישאר במשפחתו או ישוב לחיות עם הוריו וכן שיגדל במשפחה מיטיבה וקבועה. לפיכך, ובגלל המחסור בהספקת שירותים לשיקום משפחות בישראל, אחת ההמלצות המרכזיות של "ועדת סילמן" (2014) הייתה למקד את ההתערבויות בשיקום המשפחות המזניחות ולמצות ככל האפשר את תהליכי השיקום בקהילה.
בהמשך להמלצה זו פותחה התכנית הניסיונית "משפחה בשביל הצמיחה". תכנית זו נועדה לספק שירותי שיקום אינטנסיביים בפרק זמן מוגדר למשפחות עם ילדים במצבי סיכון, בני 6 ומעלה, המשולבים או שנשקל שילובם בסידור חוץ-ביתי בגלל תפקוד הורי לקוי. מטרת-העל של התכנית היא לאפשר לילדים לחיות לאורך זמן עם משפחתם ולהבטיח כי הם גדלים במשפחה מיטיבה וקבועה. משרד הרווחה ועמותת אשלים מפעילים את התכנית הניסיונית במספר יישובים, ומאיירס-ג'וינט-ברוקדייל הוזמן ללוותה במחקר הערכה.
במסגרת המחקר בוצעה סקירת ספרות על עקרונות הפרקטיקה המיטבית בתכניות לשימור ובתכניות לאיחוד מחדש. הסקירה מבוססת על מחקרי הערכה על תכניות משני הסוגים, סקירות ספרות ומטה-אנליזות ממדינות מערביות שונות.
בהרצאה תוצג סקירת הספרות. ראשית יובא רקע על התכניות משני הסוגים. לאחר-מכן יתוארו מאפיינים וגורמים שנמצאו מקושרים עם תועלת השירותים משני הסוגים: מאפיינים מערכתיים, מאפייני המשפחה והילד ומאפייני ההתערבות. לסיכום יוצגו תובנות וכיווני פעולה. דוגמא לתובנה מרכזית היא שרצוי שאספקת השירותים למשפחות תכלול מתן ליווי אינטנסיבי על-ידי עו"סים, שירותים במכלול תחומי התפקוד המשפחתי, התייחסות לכלל בני המשפחה, שירותי מעטפת המותאמים לצורכי המשפחה הייחודיים, שירותי תיאום טיפול בין השירותים השונים, וכן נגישות לשירותים.
