סינותרפיה היא שיטה טיפולית שפיתחתי העושה שימוש בסרטים, במטרה ליצור תהליכי הזדהות והשלכה עם "דמויות מייצגות", לעורר דמיון, אינטרוספקציה, רפלקסיה וסימבוליזציה. השיטה מבוססת על דיאלקטיקה בין מציאות לדמיון ומפגישה את המטופל עם תכנים כואבים בחייו. מתוך הדינמיקה המתפתחת במערך היחסים הטריאדי: מטופל-סרט-מטפל, השיטה מסייעת לאדם להסתגל לאובדן וליצור משמעות.
הסינותרפיה נוצרה על רקע הטיפול במשפחות השכולות במשרד הביטחון. התמודדות עם שכול מובילה לשאלות פילוסופיות עמוקות ולהתמודדות ברמה הפסיכואנליטית. השאלה שהוצבה במוקד המחקר היא מאין שואבים את הכוח להתמודד.
המחקר נערך באוניברסיטת בר-אילן, היחידה ללימודים בין-תחומיים, מסלול פסיכואנליזה ופרשנות. לנוכח הלקונה בספרות, המחקר הרחיב את המבט מעבר להיבטים המעשיים הקשורים ליישום השיטה (MSW). מטרת המחקר (PhD) הייתה לבחון ולהאיר היבטים פסיכואנליטיים ופילוסופיים של מבנה השיטה, של מהותה ושל אפשרויות השימוש בה ככלי טיפולי עבור משפחות שכולות. בחינה זו העניקה לסינותרפיה את התשתית המושגית ה"עבה" שהייתה חסרה לה.
טענה מרכזית שנידונה במחקר, שהסינותרפיה מצרפת את ה"שלישי" – הסרט – למרחב הטיפולי המוגן, ומאפשרת בכך את יצירתו של מרחק המעניק מרחב נפשי. הכנסת ה"שלישי" למרחב הטיפולי מאפשרת את הפנטזיה ואת ההתנתקות ממנה בגלל המרחק שמאפשר התקרבות, ריכוך הגנות, טרנספורמציה, התפתחות בעיבוד חוויית האובדן ומציאת משמעות. הסרט מייצג אופנים של מצבי עצמי-אחר, משמש כאובייקט מעבר, מודגם כחלום, כחלל, כ"שלישי" בהיבטים השונים.
ההתמקדות בקודקודים השונים של המשולשים הנוצרים, בדמויות שעל המרקע, או ביחסים האינטר-סובייקטיביים שנוצרים במרחב והאפשרות להקרין שוב ושוב את הסרט כשבכל פעם מתגלים היבטים נוספים, בונים פרשנויות שונות למשמעות שכה אקוטית במצבים של שכול ואובדן. ה`"שלישי" במרחב הסינותרפי תורם לבחירה בחיים שאינם רק בחזקת הישרדות אלא בבחינת קיום בעל משמעות.
להמחשה אשלב קטע מסרט בהרצאה.
