החברה החרדית מאופיינת בריבוי ילודה כחלק אינהרנטי מהזהות והמשמעות הנשית. במחקר נבחנו התנהגויות בריאות וחוויות סובייקטיביות בתקופת ההיריון והלידה והשפעתם על דיכאון אחרי לידה בקרב נשים חרדיות בישראל.
המחקר הינו מעורב שיטות. המחקר האיכותני מהווה מחקר מקדים למחקר הכמותי. נערכו 20 ראיונות חצי - מובנים לנשים חרדיות. נבנה שאלון שבחן את הקטגוריות המרכזיות שעלו מממצאי ניתוח המחקר האיכותני. במחקר הכמותי השתתפו 256 נשים נשואות שמגדירות את עצמן חרדיות בגילאי 21-46 שילדו לפחות ילד אחד ולא עברו יותר משנתיים מאז שילדו. נכללו נשים המשתייכות לזרם האשכנזי, לזרם הספרדי, לזרם החסידי ובתוכן נשים חוזרות בתשובה.
הממצאים מראים שניכר כי סמכות הרופאים, הרבנים וחוסר מוכנות לעשות הפלה מהווים אינדיקטורים מכריעים בקבלת החלטות על התנהגות בריאותית. משאבים רוחניים מהווים גורמים המחזקים ומסייעים בהתמודדות טראומטית בעת ההיריון והלידה. כמו כן, קיימת מערכת תמיכה קהילתית לאישה לאחר לידתה והמערכת המשפחתית ובייחוד הבעל מהווים גורמים חשובים במתן סיוע לאישה לאחר לידתה. ניכר כי יש גורמים שמשפיעים על הדיכאון לאחר הלידה וכי יש הבדל בין הזרמים הדתיים השונים בהתייחס לרמת הדיכאון.
המסקנות מצביעות על הצורך בבניית מודל מניעתי שיכלול את המאפיינים הייחודים של הנשים החרדיות בהתייחס להתנהגות בריאות, חווית ההיריון והלידה והשפעותיהם על דכאון לאחר לידה.
