רקע: סבים וסבתות מהווים דמויות בעלות חשיבות רבה בחיי נכדיהם ובתפקידים שהם ממלאים עבורם, במיוחד במצבי משבר ומצוקה כגון מחלה של נכד. הסבים מציעים תמיכה רגשית להורים ולנכד כמו גם סיוע קונקרטי. מתוך ההכרה במיקומו של הסב במרחב המשפחתי והבנת משמעויות תפקידו, ניתן להסביר את גודלו ועוצמתו של אבדן נכד עבורו, המותיר את הסב הורה להורה שכול, חסר אונים אל מול חוסר יכולתו להגן על ילדו הבוגר מפני כאב נורא כאובדנו של ילד. באופן זה חווית האבדן של הסבים הינה כפולה; אבדן הסב את נכדו, אך גם את הבן/ בת כדמות תומכת בשלב בו מחירי הזקנה גוברים ומתרבים. בתרבות המערבית, המקדשת את כל מה שצעיר, בריא ומהיר, אבלם וכאבם נדחק למקום בלתי נראה בתודעה המשפחתית והחברתית, ומותיר אותם בתחושת בידוד קשה. הבנת מורכבות חווית האבדן של הסבים הובילה לבניית קבוצה.
התערבות: קבוצה טיפולית קצרת מועד בת 12 מפגשים שהתקיימה בבית האגודה למלחמה בסרטן.
מטרות: יצירת מרחב טיפולי לאוכלוסייה ייחודית המתמודדת עם שכול לצד תהליכי זקנה.
תמות מרכזיות: הסבים ביטאו רגשות אשם על עצם הישרדותם ואל מול קשריהם עם הנכדים החיים. הם תיארו תחושה של בדידות חברתית וקשיים ביחסים הבין-דוריים, כשברקע מחירי הזקנה בשל גילם המתקדם.
תוצאות: הסבים ראו בקבוצה מרחב בו יכלו לדבר את סבלם באופן אותנטי, וחשו ביטחון להחזיק את כוחות החיים לצד כאב האובדן והמוות. ניתן מקום לקולות השונים, לגוונים ולאופני ההתמודדות של כל אחד ואחד מן המשתתפים מתוך תחושה של שותפות גורל, והכרה בכך כי "זר לא יבין זאת".
