רקע
בהרצאה נציג טיפול משותף בחולה ובמשפחתו על ידי עו"ס במכון האונקולוגי בביה"ח הדסה עין-כרם ועו"ס בהוסטל בקהילה. נדגים כיצד שיתוף הפעולה בין שני העובדים הסוציאליים סייע למטופל ולמשפחתו ולמעגלים רחבים יותר במסגרות המטפלות.
התערבות
המטופל, אדם בוגר, שהה בהוסטל עוד טרם האבחנה האונקולוגית בשל מגבלה שמנעה ממנו חיים עצמאיים מחד ובשל רצון בחברת בני גילו מאידך. כשחלה התדרדרות במצבו, יזם העו"ס בהוסטל קשר עם הצוות בהדסה. מהשיחה הראשונית החלה התערבות משותפת שנמשכה שלושה שבועות, עד לפטירתו של המטופל. בני המשפחה הביעו הסכמה לשיתוף הפעולה בין המטפלים. עקרונות ההתערבות כללו:
עדכונים שוטפים על הנעשה עם המטופל בהדסה או בקהילה.
עדכון בני המשפחה לגבי כל שיחה בין המטפלים והיענות לבקשותיה מבחינת מסירת מידע.
גמישות בהתאם לשינויים במצב הרפואי (לדוגמה: שיחות מעבר לשעות העבודה המקובלות).
גמישות באופן העבודה המשותף (שיחות טלפון ומסרונים, ולא פגישות) לאור הריחוק בין המסגרות ומחוייבויות העוסי"ם למטופלים הנוספים שבאחריותם.
ממצאים
מידע לגבי אופי המחלה ותרחישים צפויים אפשר הכנת הדיירים בהוסטל שהיו מודעים לחולי והתייחסו אליו, ומסירת דין וחשבון מתאים לפיקוח.
מידע לגבי התפתחויות בחיי המטופל בהוסטל סייע בטיפול במהלך האשפוז ובתכנון השחרור בצורה שתשלב בין רצון המשפחה לטיפול בבית לבין רצון המטופל, שלא הבין את חומרת מצבו, להיות בהוסטל.
הידיעה שיש קשר בין המסגרות המטפלות סייעה למשפחה בתיווך בין שתיהן ובשמירה על שגרה.
מסקנות והמלצות
עדכון ישיר לגבי המצב האובייקטיבי אפשר לעו"ס בהוסטל היערכות מתאימה במקביל למתן אפשרות למשפחה להחזיק בתקוותיה לריפוי, כך שכובדו צרכי כל המעורבים בסיטואציה. הדוגמה ממחישה כי כשמטופלים מתגוררים במסגרות כדוגמת ההוסטל, חשובה התייחסות למסגרת, בנוסף למשפחה, שכן גם היא שותפה בהתמודדות עם החולי.
