מחקרים מראים כי המשפחה מהווה מוקד תמיכה עיקרי לזקן. כ 80% מהטיפול בזקנים בארץ ובעולם ניתן על ידי בני משפחה, כאשר לרוב אחד מהם מקבל על עצמו את האחריות לטיפול ומשמש מטפל עיקרי לזקן.
ככל שעולה תוחלת החיים, כך הופך הטיפול בבן המשפחה הזקן ל "קריירה" ארוכה , מרובת מטלות ותפקידים. בשנים האחרונות גוברת ההכרה כי יש להתייחס לאוכלוסיית המטפלים העיקריים כאוכלוסיית יעד בפני עצמה ולא לראות בהם רק משאב לטיפול בזקן. בישראל, גיבוש המדיניות בתחום נמצא רק בראשית הדרך.
"תכנית שקד" פותחה על ידי אשל ג`וינט, הקרן למפעלים מיוחדים בביטוח הלאומי והשירות לאזרחים וותיקים במשרד הרווחה, במטרה לעצב מודל עירוני לטיפול ותמיכה באוכלוסייה זו. התכנית פועלת כיום בבת ים ובבני ברק, בשותפות האגף לשירותים חברתיים והעמותה המקומית לטיפול באזרח הוותיק.
השירות מתבסס על תכלול מענים ואיגום משאבים בקהילה, פרואקטיביות וטיפול רציף לאורך כל "קריירת" הטיפול, בהתאם למודל שפותח עבור התכנית ומתייחס לצרכים הגלויים והסמויים של המטפל משלב טרום הכניסה לתפקיד ועד לאחר מות הזקן המטופל.
תהליך ההקמה כלל בניית תשתית עירונית - ביסוס שותפות של אנשי מקצוע, הקמת ועדת היגוי עירונית, קבוצות מיקוד של לקוחות, גיוס צוות ושיווק , ובמקביל בניית תשתית ארצית- פיתוח כלי אינטייק מקיף , הקמת מערכת ניהול לקוחות ממוחשבת ומחקר מעצב מלווה שבוצע על ידי מכון ברוקדייל.
המחקר מצא כי רבים מהלקוחות הם מטפלים בעומס טיפול כבד . הם תופסים את המרכז ככתובת ומבטאים שביעות רצון גבוהה מהקשר . התכנית תורמת לשיפור תחושת הרווחה של בן המשפחה המטפל וגם לשיפור הטיפול בזקן עקב קבלת השירות.
בנוסף, מרכזי שקד תרמו להעלאת המודעות בקרב אנשי מקצוע.
