המחקר הנוכחי מתמקד בתפיסתם של גברים ערבים המתנהגים באלימות אינטימית, את התהליך הטיפולי שעברו. אלימות ביחסים אינטימיים הוכרה כבעיה חברתית בישראל וכך נעשו שינויים בחוק ונוסדו שירותים טיפוליים ייחודיים לטיפול בבעיה זו.
מטרת המחקר היא לבחון את חווייתם הסובייקטיבית של גברים מכים בחברה הערבית בישראל לגבי מהלך הטיפול בנושא אלימות במשפחה, תוצאות הטיפול והשפעותיו על חייהם.
המחקר התבסס על המתודולוגיה האיכותנית המאפשרת לחקור חוויות, תפיסות, יחסים, ותהליכים סובייקטיביים של אנשים. במחקר זה רואיינו שנים עשר גברים ערבים, בגילאי 29-56, אשר השתתפו בטיפול במשך לפחות חצי שנה, במרכזים לטיפול באלימות במשפחה או בשירות מבחן למבוגרים.
הדיון בממצאים התבסס על שני צירים. ציר ראשון: הנרטיב של השינויים: מהאישי אל החברתי- תרבותי, ניתח את התהליכים שמתארים הגברים כארגון מחדש של נרטיבים הן ברמה האישית והן ברמה התרבותית, ביחס לתפיסתם החברתית כגברים מכים ויחסיהם עם נשים. ציר שני: עוצמתה של "חוויה טיפולית משמעותית" תיאר את היחסים המתפתחים בין הגברים המכים לבין העובדות והעובדים הסוציאליים כחוויה משמעותית המאפשרת התעמקות ברגשות ובכאבים אישיים, בכך מחוללת שינוי הן ברמה האישית והן ברמת היחסים התרבותיים.
המחקר יכול לסייע למטפלים בהבנת הקשיים, ביצירת קשר של אמון וביטחון עם גברים ערבים המתנהגים באלימות, ויחד עם זאת, ללמוד את הגורמים העוזרים לבניית מרחב וברית בין המטפל למטופל, המאפשרת עבודה טיפולית המובילה לשינוי ברגשות, בעמדות, ובהתנהגות הגברים. תוך הבנת הרגישות התרבותית, האתנית, הפוליטית, והדתית, ובכלל התהליכים הטיפוליים באוכלוסיות שונות.
למחקר השלכות רבות בתחום הבנת היסודות, המאפשרים לגברים המתנהגים באלימות להתחייב ולהתמיד בטיפול, תוך הבנה תרבותית-מסורתית לתפיסות שלהם לגבי הטיפול, ולמידת חשיבותה של החוויה הטיפולית המשמעותית כאבן יסוד להבנת הגורמים המאפשרים שינויים.
