למרות ש 97% מאוכלוסיית הקשישים בקהילה הם עצמאיים, נשאר עדיין מספר לא מבוטל של אנשים מבוגרים אשר מוגבלים ב – ADL (היכולת לבצע פעולות היום יומיות שלהם) והם מרותקים לבית או למטה עקב הזדקנות דהרת ו\או מחלות. רוב התשושים ומוגבלים האלה מוחזקים בחיק המשפחה ומטופלים ע"י הקרובים.
ידוע כי תפקיד המטפל המשפחתי הוא מחסל כוחות, פיזיות ונפשיות, ולעתים קרובות נופלים על הכתפיים של הפחות מסוגלות לשאת בעול. איך בן משפחה מתפקד כמטפל תלוי בהרבה גורמים, כולל סוג היחס שהתקיים בין המטפל והמטופל עוד לפני הירידה, סוג המחלה והתפקידים הפיזיים הדרושים לטיפול, כמות העזרה הפורמאלית הקיים בקהילה והלחץ הרגשי.
היהדות מעודד אחריות בנים להוריהם והציווי לעשות חסד מתחיל בבית, אך חז"ל היו ערים ללחץ ומתח המונחים בתפקיד המטפל ומעמיד גבולות עד כמה בן משפחה חייב להקריב את עצמו. כמו כן ההלכה מהגן על המשפחה הגרעינית, על מצב הבריאותי של המטפל המשפחתי ואפילו על מצב הכלכלי שלו שלא יכול לבוא על חשבון רווחת הזקן המוחזק בבית.
יותר מזה—אם אין ביכולתו של המטפל למלא תפקידו בסבלנות ובכבוד, ההלכה ממליצה לקחת מטפל אחראי בשכר או להעביר את המוגבל למסגרת מוסדי טוב ע"מ למנוע הרעת יחסים בין הדורות או אפשרות של אלימות, חלילה.
