ההחלטה על הוצאה של ילד מחזקת הוריו והעברתו למשפחה אומנת, הנה החלטה מורכבת וקשה מנשוא עבור כל הנוגעים בדבר. לפיכך ישנה חשיבות מכרעת לבחון את רווחתו של הילד. בהתאם, במרכזה של הרצאה זו יוצגו ממצאים מתוך עבודת דוקטורט אשר בחנה כיצד ילדים באומנה יכולים ללמוד לחוות רווחה סובייקטיבית גבוהה. כלומר אושר, שביעות רצון מהחיים ורגשות חיוביים יותר מאשר שליליים.
המחקר התבסס על תיאוריית הלמידה של בנדורה וגישת הפסיכולוגיה החיובית. שיערנו כי המשאבים האישיים (שליטה עצמית ומסוגלות עצמית) והסביבתיים (תמיכה חברתית) של ההורים באומנה ינבאו את רווחתם הסובייקטיבית של ילדים באומנה הן על דרך החיקוי של הוריהם באומנה, והן באמצעות חינוך והקניית מיומנויות של שליטה עצמית ומסוגלות עצמית לילדים באומנה. כמו כן שיערנו כי ילדים באומנה יחוו רווחה סובייקטיבית נמוכה יותר מאשר בני גילם, לאור סיפור חייהם המורכב.
מחקר רוחב זה כלל זוגות של הורים וילדים בגילים 8-13, ונערכה השוואה בין שתי קבוצות: אומנה (N=101) וביקורת (N=93). הקבוצות נדגמו באמצעות דגימת נוחות, וכללו משפחות יהודיות בלבד. מממצאי המחקר עלה כי השערות המחקר אוששו בחלקן, וכי משאבים אישיים וסביבתיים של הורים וילדים מנבאים את רווחתם הסובייקטיבית של הילדים באופן שונה בכל קבוצה. כמו כן לא נמצאו הבדלים ברמת הרווחה הסובייקטיבית בין ילדים באומנה לבין ילדים שאינם באומנה.
הרצאה זו תתמקד בהסבר לממצאים הנוגעים לאופן בו רווחתם הסובייקטיבית של הילדים באומנה נלמדת ובהשלכותיהם לפרקטיקה. כמו כן אציג כיצד באה לידי ביטוי תרומתה של האם הביולוגית לאושרם של הילדים באומנה, ובסיבות להפרכת השערת המחקר באשר להבדלים ברמת הרווחה הסובייקטיבית בין ילדים באומנה לילדים שאינם באומנה.
