למקצוע העבודה הסוציאלית בישראל ובעולם כולו יחס דיאלקטי לסוגיות תעסוקה ועבודה. מחד העובדים הסוציאליים מכירים בחשיבותה של התעסוקה בהיות הפרט חלק מהחברה אם באמצעות תרומתו והשתייכותו אך במיוחד לצורך הגדרתו האישית ויצירת בסיס לרווחתו הרגשית הכלכלית. מאידך, המקצוע לא אחת מדיר עצמו מטיפול ישיר בסוגיות אילו והן נעדרות מרמת ההכשרה ומהיישום בשדה. בהרצאה זו נציין נקודות מרכזיות בהתפתחות תפיסות עבודה הסוציאלית בישראל ביחס לתעסוקה שנעו מתפיסות מצומצמות לתחום הארגונים ועד למנעד רחב של הכשרה והתמקצעות ולחזרתו לאחריות משרד הרווחה ושירותים החברתיים. כן נתייחס למשמעות של חיבור התעסוקה לטיפול באבטלה קצרה או ממושכת; לתחום השיקום התעסוקתי ולהקצאת מענים לאוכלוסיות בסיכון למול פעילות אוניברסאלית ואף מניעתית כפי שבאות לידי ביטוי בשדה ובאקדמיה. לבסוף נקיים דיון בשאלות האם ניתן לראות סוגיות של תעסוקה ואת מקצוע העבודה הסוציאלית כמארג אחד? האם ראיה ממוקדת בעיה ו/או צרכים תואמות את רוח הזמן ? והאם ניתן לאמץ גישות של זכויות ושוויון בהקשר של תעסוקה ועבודה סוציאלית?
