מטרת העבודה: לעלות על תופעה מסוכנת הקיימת בתחום הטיפול
שיטה: תיאור מקרים, אבחנת התופעה וגורמיה וניסיונות ייחודיות לטיפול
תוצאות ומסכנות: סיכום התערבות קצר מועד במספר מקרים והשלכות לעובדים עם משפחות דומות
אנשי מקצוע שמחים מאד כשבני משפחה לוקחים אחריות על הזקן המאושפז או המוגבל, ונהנים כשהם עושים את הכל למען קרוביהם. אך האם בכל מקרה בן המשפחה המטפל במסירות יתר עושה כך ממניעים בריאים או רצויים?
מסתבר כי קיימים מקרים רבים בהם המטפל המשפחתי עושה זאת למען מטרות אנוכיות מובנות או בלתי מודעות. יש המזניחים את בני משפחותיהם הקרובים אליהם (ילדיהם, בני זוגם, וכ"ו) ממניעים דתיים או ערכיים. יש שרוצים להוכיח כמה הם מסורים להורה, לקרובים אחרים או לעצמם. אחרים, מסורים ע"מ לזכות בטובות הנאה - לחלק גדול יותר בירושה או בזכות לגור בדירה עם ההורה התלותי.
התופעה של המטפל "המסור מדי" שכיח במיוחד אצל נשים הנמצאות בשלבי "הקן המתרוקן" בחייהן, ומחפשות משמעות ואפשרות להמשיך לטפח מישהו.
פעמים רבות ניצולי השואה קושרים את ילדיהם המבוגרים בצורה לא בריאה אליהם כתוצאה מפחדים עמוקים וטראומות בשחר ילדותם.
נפגעי אבטלה שמחים למצוא תעסוקה, ובעלי הערכה עצמית נמוכה מקבלים תמורה רגשית כשהם לוקחים על עצמם את תפקיד המטפל, אפילו אם זה לא דרוש. קיימות משפחות שתמיד היו יחסים סמביוזים חמורים בין הדורות.
עובדים מקצועיים המגלים טיפול מסור חונק או מוגזם של זקן חייבים קודם כל להבין מאין נובע הצורך והרצון לטפל, ולעזור למטפל "המסור מדי" למצוא דרכים חלופיות להביע את קשריו. חשוב לשמור על תקשורת פתוחה, להדגיש את החיוב, להתרכז בצרכי החולה או המוגבל וע"י בנית קשר טוב עם המטפל הבעייתי לאט לאט להביא אותו לאימון בעובד המקצועי, ואולי אפילו לשינויים בתפקידו כמטפל.
