להתעללות מינית בילדות עלולות להיות השלכות ארוכות טווח על ייצוגי הגוף של שורד הטראומה, כפי שמשתקף בבושה גופנית ובחוסר נוחות בעת קרבה פיזית לאחר. בושה גופנית עלולה להופיע עם הפנמתו של קול חיצוני מבקר, שופט ומקטין כלפי הגוף ואילו חוסר נוחות בעת קרבה לאחר נוגע לקושי בהגדרת `העצמי הגופני` ובתחושת הפלישה והחדירה שהפרט עלול לחוש. במחקר זה הצענו מודל לפיו הקשר בין התעללות מינית בילדות לבין תחושת בושה גופנית מתווך על ידי תחושה של גבולות גוף פגומים, והקשר בין התעללות מינית בילדות לבין חוסר נוחות בעת קרבה פיזית לאחר מתווך על ידי החפצה עצמית גופנית. משום שמרבית ממשתנים אלו הומשגו ונבדקו בקרב נשים, הבדלים מגדריים ביחס למודל המוצע נבדקו גם כן.
843 סטודנטים וסטודנטיות מילאו מצבור שאלונים, שהעריכו היסטוריה של חשיפה להתעללות מינית בילדות, החפצה עצמית גופנית, בושה גופנית, גבולות גוף פגומים וחוסר נוחות בעת קרבה פיזית לאחר. נשים דיווחו על רמות גבוהות יותר של התעללות מינית בילדות, החפצה עצמית, גבולות גוף פגומים, בושה גופנית וחוסר נוחות בקרבת האחר בהשוואה לגברים. ניתוח משוואות מבניות (SEM) הצביע כי בקרב שני המגדרים, גבולות גוף פגומים תיווכו את הקשר שבין התעללות מינית בילדות לבין חוסר נוחות בעת קרבה פיזית לאחר, כמו גם את הקשר בין התעללות מינית בילדות לבושה גופנית.
תוצאות מחקר זה מצביעות על החשיבות, הן ביחס לטיפול והן ביחס ליחסים התרפויטיים, שבהדגשת הגוף וחשיבותו, הזמנתו להיות ערוץ תקשורת, התבוננות והחלמה.
