סיפוק, שחיקה וטראומטיזציה משנית בקרב עובדים סוציאליים ומדריכים במסגרות המעניקות שירותים חברתיים לאוכלוסיות בסיכון– ממצאים ראשוניים

רציונל/רקע:

אנשי טיפול החשופים לקרבנות טראומה מהווים `קו חזית` בהיותם הראשונים להכיל את תיאורי ההתנסויות הטראומטיות. אלו כוללות מגוון אירועים כמו הזנחה פיזית, פגיעות פיזיות (מכות, טלטולים וכוויות, פגיעות מיניות ועוד). חשיפה זו עשויה להוביל להתפתחות תוצרי עיסוק חיוביים ושליליים כמו סיפוק החמלה, טראומטיזציה משנית ושחיקה גם יחד. מקובל לראות את איכות החיים המקצועית של העובד כנגזרת של האיזון הנוצר בין אלו.

מטרת המחקר ושיטות

הערכה איכות החיים המקצועית של עובדים סוציאליים ומדריכים העובדים במסגרות טיפוליות שמפעילה עמותת יחדיו בדרום הארץ.

זיהוי משתנים אישיותיים ותעסוקתיים המשפיעים והצעת מודל לניבוי איכות חיים מקצועית בקרבם.

התקיים מחקר חתך הכולל שאלונים למילוי עצמי. השאלונים נאספו במסגרת ישיבות צוות ביחידות המשתתפות במחקר (סה"כ ידוע על 67 עו"ס ו-97 מדריכים). עד כה נאספו 143 שאלונים מהם 55 עו"ס.

תוצאות

בדומה לידע הקיים בעולם דווחו העובדים על סיפוק בעוצמה גבוהה, טראומטיזציה משנית ושחיקה בעצמה בינונית Mean= 42,5±0.5; 2±0.65; 2.7±0.9) בהתאמה) ללא הבדלים מובהקים בין עובדים סוציאליים ומדריכים. גיל, מגוייסות לעבודה, עוצמת החשיפה לאירוע טראומטי, רומינציה שלילית, השתקעות חוויתית ומרכזיות העבודה בחיי העובד נכללו במודל הניבוי לאיכות החיים המקצועית של העובדים.

מסקנות והמלצות ישומיות

שימור איכות החיים המקצועית של עובדים במקצועות הטיפול מחייבת התיחסות לתוצרי העיסוק בהדרכה ובהתערבויות יזומות על מנת לצמצם תוצרים שליליים ולהעצים חיוביים.

מודל הניבוי שהתקבל מהווה תרומה יחודית לידע המחקרי הקיים שכן מדגיש לראשונה את תרומתם של מאפיינים אישיים כמו רומינציה שלילית וההשתקעות החוויתית, לצד מאפיינים תעסוקתיים כמו מרכזיות העבודה, עצמת המגוייסות, מרכזיות האירוע הטראומטי.

הדיון יוקדש למשמעות ממצאים אלו בפיתוח תכניות התערבות לצמצום תוצרים שליליים והרחבת תוצרי עיסוק חיוביים.