רקע
בכל שנה מתים בעולם כמיליון בני אדם מהתאבדות. לפי נתוני המשטרה והמכון הפתולוגי בישראל מתים כ- 550 בשנה. ידוע, כי המספרים גבוהים עוד יותר אך החשש של בני המשפחה מדימוי חברתי שלילי יוצר הימנעות מדיווח. נתון זה משקף אלפי בני משפחה המצטרפים מדי שנה למעגל השכול על רקע התאבדות.
מטרות
לצד האובדן ,החיים ממשיכים ועל בן המשפחה לשקם עצמו וללמוד מחדש לחיות עם החסר. קיים מגוון דרכים להתמודד עם האובדן ולכל אחד דרך ייחודית. עיבוד האבל הוא הכרחי על מנת להסתגל למציאות החדשה ולמציאת משמעות ותקווה להווה והעתיד. כחלק מהתוכנית הלאומית למניעת התאבדות שמפעיל משרד הבריאות, הוקמה תוכנית "מיתרים", בפיקוח ובמימון משרד הרווחה המפעילה מרכזי סיוע אזוריים עבור משפחות שחוו התאבדות.
ממצאים
מוות פתאומי מחולל מצב משברי לכל בני המשפחה. במקרה של מוות פתאומי ואלים (תאונות דרכים, רצח והתאבדות) נסיבות האירוע עצמו טראומטיות, ועלולות להוות מקור למצוקה פוסט-טראומטית מעבר למצוקת האבל. מלבד המאפיינים הקיימים בשכול פתאומי ואלים, לשכול לאחר התאבדות מאפיינים ייחודיים כגון: סטיגמה, בושה, כעס, הסתרת נסיבות המוות ושאלות אודות סיבת ההתאבדות בקרב בני המשפחה. משפחות רבות נושאות את הכאב לבד, מתרחקות ממעגלי תמיכה וכך במקרים רבים נוצרת תחושת בדידות קשה.
מסקנות
נושא ההתאבדות, הוא נושא שכמעט ואינו מדובר בחברה, פעמים רבות בני משפחת הנפטר אף מתקשים להודות בפני עצמם ואחרים כי מדובר בהתאבדות. גם בקרב אנשי מקצוע רבים יש קושי לטפל באובדן ושכול ככלל ובפרט באנשים שיקירם התאבד. עם זאת, שיעור המתאבדים הרב, העובדה כי ההתאבדות חוצה גילאים, המאפיינים הייחודיים של מוות פתאומי אלים ככלל ובפרט של התאבדות והטראומה הנלווית, מחייבות למידה מעמיקה ומתן מענה ייחודי.
