רציונאל: עובדים סוציאליים במערכת הבריאות נדרשים לעבוד עם אנשים הסובלים מחולי או כאב ממושך. לעיתים אין ביכולתה של הרפואה לספק מענים של החלמה מלאה או מספקת, אז נשאלת השאלה אם יש לעבודה הסוציאלית מה להציע? הגישה ממוקדת הפתרונות מציעה לעובדים סוציאליים להתמקד ב-`גורמי אי-מחלה` (ההיבטים הנלווים למחלה אך שאינם רפואיים פיזיולוגיים כי אם פסיכו-חברתיים), כדי לממש את המטרה הצנועה הבאה: להעצים את משקלם הסגולי של דברים משמעותיים וטובים שמתרחשים בחייהם של הלקוחות, למרות ולצד המחלה.
שיטה: מקורותיה של גישה ממוקדת פתרונות טמונים בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, בעבודתם החלוצית של סטיב דה-שייזר ואינסו קים ברג. הגישה הוצגה מעת לעת בישראל, אך בעוד בעולם היא תופסת תאוצה ונבחנת במחקרים, בארץ השימוש בה נותר בשוליים והיא אינה נלמדת דרך קבע כמתודה מרכזית. השיטה מציעה אסטרטגיה מבוססת כוחות (המילים `בעיה` או `קושי` נחשבות מגונות) ממנה נגזרות מספר טכניקות שנועדו להניע את הלקוח לשינוי תפיסת העולם שלו ולפעולה ממוקדת פתרונות במקום עיסוק מאסיבי בחולי ובכאב. הצהליך מצריך שליטה במיומנויות מסוג `שאלת הנס`, `שאלת הרצף`, `שאלת יוצאי הדופן`, היכולת לעורר תיאור מפורט של `העתיד המועדף` ועוד.
ממצאים: מחקרים בעולם מעידים על ניצולת טובה יותר של זמנו של איש המקצוע ותוצאות שמעידות על שינוי בנרטיב ובהסתגלות של הלקוחות למצבם הרפואי, אם כי לא תמיד עלו תוצאות הגישה על כאלה שהושגו בשיטות אחרות.
מסקנה והמלצות יישומיות: מדובר בהתערבות קצרת טווח (פגישה אחת או פגישות ספורות), המשלבת בתוכה עקרונות מעבודתו של מילטון אריקסון, מן הגישה ההומניסטית פנומנולוגית, מתפיסת בעולם הקונסטרוקטיביסטית ועוד. הגישה מעשירה באורח משמעותי את רפרטואר הכלים העומד לרשותנו עובדים סוציאליים, ולכן ראוי להכירה.
