רקע: הקשר האחאי מהווה גורם משמעותי בגיבוש זהות אישית. מכאן שאובדן אח הנו אובדן חלק מ"העצמי" ומזהות הפרט. במחקר זה ביקשנו לחקור עיצוב זהות בקרב אחים שכולים בהתאם לגישה הנרטיבית על פיה זהות מתבטאת באמצעות נרטיבים ובה בעת הנרטיב הינו גם אמצעי מכונן זהות ומגלם בתוכו שינוי והתפתחות. נרטיבים של זהות מתקיימים בהקשר בין אישי, אך גם בהקשרם של נרטיבים חברתיים ותרבותיים רחבים. הנרטיב מייצג את יכולת הבחירה של האדם ואת השאיפה שלו לקלוט את המציאות לא באופן פסיבי כי אם מתוך ניסיון ליצור משמעות מהתנסויותיו.
מטרות: (א) לזהות כיצד מתעצבת זהות האח השכול במקרה של אחים שכולים שנותרו ילדים יחידים במשפחותיהם? (ב) לבחון כיצד זהות זו מתפתחת בפרספקטיבה של זמן.
שיטות מחקר: מדובר במחקר איכותני נרטיבי המבוסס על ראיונות עם אחים שכולים, שחוו אובדן לפני למעלה מ 20 שנה, ונותרו ילדים יחידים להוריהם.
ממצאים: שונות בולטת עלתה בין הנרטיבים, בחלקם הופיע מוטיב הבעלות המשיב את השליטה אל האח השכול למרות אירועי חיים קשים ותפקידו המורכב כבן יחיד להורים שכולים. במקרים אלו חש האח חזקה על סיפור חייו וחוויה כי הוא מחולל מרכזי בסיפור זה. נרטיבים אחרים, לעומת זאת, אופיינו בתפיסה כי "מחקו אותי", והזהות מצומצמת להיות "אח שכול". בהצגה, נבקש להציג את מאפייני כל דפוס באמצעות התעמקות בשני נרטיבים.
מסקנות: אובדן אח והיוותרות ילד יחיד להורים שכולים יכולה להפוך להתמודדות מעצימה ומחזקת את זהותו ותפקידיו של הפרט, עם זאת, תהליך זה מורכב ומאפיינים שונים עשויים למצער את התהליך או למנעו. לאור זאת, עומד הצורך לעודד הכרות עם קשייהם של אחים שכולים כמו גם לעמוד על האפשרויות החיוביות הגלומות בתהליך.
