רקע
שלושת העשורים האחרונים בישראל התאפיינו בשינויים משמעותיים במדיניות החברתית- כלכלית אשר הגבירו את הפגיעה באוכלוסייה הכללית ובאוכלוסיות מוחלשות במיוחד. למרות שמציאות זו העלתה את הצורך בהגדלת מעורבותם של עובדים סוציאליים בעיצוב מדיניות, מחקרים מראים כי מרבית העובדים הסוציאליים אינם עוסקים בתחום. מחקר זה מתמקד במנהלי המחלקות לשירותים חברתיים מתוך הכרה בפונקציה המרכזית והמשמעותית שהם מהווים לעיסוק בתחום.
מטרות
מטרת מחקר זה היא לבחון את תפיסת מנהלי המחלקות לשירותים חברתיים ביחס לתפקיד המחלקות והעובדים הסוציאליים במחלקות בעיצוב מדיניות. ובאופן ספציפי יותר לזהות חסמים המקשים על העיסוק בתחום.
שיטה
המחקר מבוסס על ראיונות עומק מובנים למחצה עם 13 מנהלים במחלקות לשירותים חברתיים מערים ומישובים בגדלים שונים.
ממצאים
ממצאי המחקר מראים שחלק מהמנהלים לא רואים את עיצוב המדיניות ברמה הארצית כחלק מתפקידי המחלקות והם מעבירים את האחריות לעיסוק בנושא למשרד הרווחה, לאיגוד העובדים הסוציאליים ולחברה האזרחית.
הממצאים מצביעים על שני מרכיבים מרכזיים המקשים ומעכבים עובדים במחלקות מלעסוק בפרקטיקת עיצוב מדיניות: פערים ופוליטיקה.
פערים- זוהו פערים בין החשיבות שהמנהלים מעניקים לעיסוק בעיצוב מדיניות לבין העיסוק שלהם בפועל וכן לסדר העדיפות שהם נותנים לנושא. כמו כן, נראה כי המנהלים מתקשים לראות את עובדיהם עוסקים בעיצוב מדיניות בטענה כי העובדים חסרי מיומנות, מקצועיות וחסרי מודעות להיבט זה.
פוליטיקה- ממצאי המחקר מצביעים על מספר מתחים וקשיים המתעוררים מול הרשות המקומית תוך כדי עיסוק בנושא.
מסקנות והמלצות יישומיות
נראה כי רבים מהמנהלים בוחרים לעסוק בפרקטיקות אחרות לקידום לקוחותיהם, ופחות בשינוי מדיניות, במיוחד כשמדובר בשינוי ברמה הארצית. במידה ומשרד הרווחה מכוון לקדם שינוי בתחום עיצוב מדיניות חיוני להקצות תקנים ולגבש תכניות הכשרה במטרה לעודד מנהלים ועובדים לעסוק בתחום.
