רקע: מחקר זה מתמקד באירועים רפואיים טראומתיים בקרב מתבגרים, כגון פציעות והתפרצות ראשונית של מחלה כרונית, המלווים בקושי ייחודי והשלכות ארוכות טווח עבור המתבגר ועבור משפחתו.
מטרות המחקר: המחקר מתמקד בתקופת ההסתגלות הראשונית לאירוע ובוחן סימפטומים פוסט טראומתיים של המתבגר ואת תרומתם של משתנים הוריים ומשפחתיים להסתגלות המתבגר בתקופה זו.
שיטה: אוכלוסיית המחקר כללה כ-112 מתבגרים בגילאי 10-18, אשר עברו אירוע רפואי טראומתי בעקבותיו אושפזו במחלקת שיקום ילדים ואמהותיהם. כלי המחקר: הסתגלות המתבגר נבדקה באמצעות שאלון לתסמיני הפרעה פוסט טראומטית לילדים. משתנים הוריים נבדקו באמצעות שאלון לתסמיני הפרעה פוסט טראומטית במבוגרים, המשתנים המשפחתיים נבדקו באמצעות שאלון לגורמי סיכון פסיכוסוציאליים, ושאלון לתפקוד משפחתי.
ממצאים: נמצא קשר חיובי בין סימפטומים פוסט טראומתיים של האם ובין ריבוי גורמי סיכון פסיכוסוציאליים של המשפחה לבין סימפטומים פוסט טראומתיים של הילד בתקופה הסמוכה לאירוע הרפואי טראומתי.
מסקנות והמלצות יישומיות: לממצאים אלו חשיבות רבה עבור הסתגלות מתבגרים בפרק הזמן הסמך לאירוע, ולעבודה עם משפחותיהם במהלך האשפוז במחלקת השיקום.
