רקע: המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה הינו מרכז שלישוני, הנותן מענה ליותר ממיליון תושבים. על אף גודלו, לא כלל מענה למאושפזים בתחום השיקום. במרץ 2015 הוקמה לראשונה- מחלקת שיקום בנגב. המחלקה הוקמה מתוך החזון להעניק שיקום מקצועי בסמוך לבית המטופל ומתוך חשיבות צמצום הפערים בין המרכז לפריפריה, ומתפקדת כחלק ממערך שיקום מרחבי Regional Rehabilitation Service, המדגיש את הקשר שבין האשפוז לקהילה. מטרה: הקמת מערך פסיכוסוציאלי בתוך מחלקת השיקום, כחלק ממערך השיקום המרחבי. שיטות: העמקה בספרות (חוקי בריאות ממלכתיים, נהלי הקופה, וספרות מקצועית); מפגשים עם אנשי מקצוע בתחום; וחשיבה משותפת עם מנהל המחלקה ומנהלת השירות הסוציאלי. מתוך למידה זו הוגדרו 4 מטרות מרכזיות: 1. הגדרת תפקידה ומיצוב מעמדה של העו"ס במחלקה 2. הגדרת נהלים וכתיבתם 3. הבניית שיתוף פעולה מרחבי מחלקה-קהילה 4. השתתפות בפעילות אקדמית ממצאים: 1. הוקם מערך ליווי וטיפול פרטני, משפחתי וקבוצתי; מעל 80% מהמטופלים עברו שיחת אינטייק ע"י עו"ס והוצגו בישיבת צוות מחלקתית. 2. נבנו והוטמעו נהלי קבלה, ישיבות צוות ושחרור לחופשה, הכוללים התייחסות פסיכוסוציאלית. 3. נבנו דפוסי עבודה עם מקצועות הבריאות. 4. נוצרו קשרי עבודה ושיתופי פעולה עם גורמים שונים בקהילה (משרד הביטחון והביטוח הלאומי, משרדי רווחה, עיריות ועמותות). 5. ניתן דגש על השתתפות אקדמית פעילה של העו"ס בימי עיון של המרכז הרפואי, הוראת סטודנטים (עו"ס, רפואה, סיעוד) ובכנסים בינ"ל ולאומיים. מסקנות והמלצות יישומיות: העבודה הסוציאלית בשיקום מתאפיינת בטיפול לעומק: טיפול פרטני, משפחתי וקבוצתי לחיזוק ותמיכה בהתמודדות עם המשבר, ולרוחב: עבודה קהילתית מול כלל המערכות העוטפות בקהילת המשפחה, מגורים ועבודה של המטופל. מודל העבודה המתאים ביותר הינו טרנס-דיסציפלינרי והראיה המערכתית חיונית ומותאמת למגמה הכללית של קיצור ימי אשפוז.
