צעירים רבים שחיו במסגרות חוץ ביתיות בעקבות התעללות והזנחה מתקשים להתמודד עם האתגרים של ניהול חיים עצמאיים לאחר היציאה מהמסגרות. בעוד שבמסגרת השירות הצבאי צעירים אלו מקבלים תמיכה ומענה לצרכים הבסיסיים, השחרור מהשירות הצבאי מהווה מעבר מלא לניהול חיים עצמאיים. המחקר המוצג התמקד בתפיסת הצעירים את חווית המעבר מהצבא לחיים האזרחיים ובזיהוי מאפיינים המסבירים חוסן בהתמודדות מול האתגרים בתקופה זו.
שיטה
כחלק ממחקר משולב ((Mixed Method, נערכו ראיונות של סיפורי חיים עם 16 בוגרי פנימיות (בגילאי 22- 24), כמחציתם שרתו שירות צבאי/לאומי מלא. המשתתפים נבחרו על ידי דגימה מכוונת. נערך ניתוח הוליסטי של התוכן ומבנה הראיונות.
ממצאים
שתי קבוצות זוהו בראיונות:
הנרטיב של קבוצת ה"נאבקים לשרוד" הדגיש את הקושי שלהם להתמודד עם חיי היום-יום מאז שחרורם מהשירות ואת מאמציהם להימנע ממצבי סיכון. ההרצאה תתאר את מאפייניהם, כולל חסר מהותי בגורמי תמיכה פורמליים ובלתי פורמליים ואצל כמה מהם משאבים אישיים נמוכים.
הנרטיב של קבוצת ה"שורדים תוך כדי מאבק" הדגיש את החוסן שלהם, וכלל תיאורים של הישגים חיוביים בתחומי חיים שונים תוך מאמץ מתמשך להתגבר על חסמים בהם הם נתקלים. הישגים אלו הינם תוצאה של מספר גורמים בהם: המשאבים אישיים חזקים, היכולת להסתגל לשינויים לא רצויים ומגוון רחב של גורמי תמיכה.
מסקנות והמלצות
חוסן בקרב בוגרי מסגרות חוץ ביתיות יכול להיות מושג על ידי שילוב של משאבים אישיים וחיצוניים אשר חשובים בעיקר בתקופות מעבר. ההמלצות לפרקטיקה כוללת את הצורך בחיזוק רשתות התמיכה של הצעירים ובחשיפתם לגורמי תמיכה פורמליים ובלתי פורמליים. התערבויות טיפוליות צריכות להיות ממוקדות בהעצמתם של הצעירים ובחיזוק אסטרטגיות ההתמודדות שלהם מול האתגרים שצופן המעבר לבגרות ועצמאות.
