מרכזי ההגנה בישראל הוקמו כדי לרכז באמצעות עבודת צוות בין-מקצועי, המורכב מעובדים סוציאליים, שוטרים, רופאים, ופרקליטים, את הטיפול הראשוני בילדים ובבני נוער, נפגעי התעללות מינית ופיזית.
העבודה עם טראומות של ילדים, בסביבה בין-מקצועית רווית לחצים נושאת עמה מחירים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים, העלולים להוביל לתסמינים (לדוגמא: הימנעות; שיתוק; עוררות יתר; מחשבות חודרניות; הפחתה ביכולת לעבוד עצמאית, מצב רוח ירוד; פיחות במחויבות לעבודה), לתגובות דחק ואף להפרעת דחק פוסט-טראומטית.
הדרכה נתפסת כאחת הדרכים היעילות לסייע לעובדים בהתמודדות עם לחצים הנובעים מעיסוקם המקצועי. סביבה ארגונית תומכת המספקת הדרכה פרטנית קבועה, מפגשים קבוצתיים קבועים, והמתייחסת לביטויים רגשיים כמו גם לידע, תאוריה ומחקר, עשויה להפחית תסמינים ותגובות דחק של עובדים. לפיכך, המלצה עקבית עבור אנשי מקצוע העוסקים בטראומה, היא על השתתפותם בהדרכה באופן שוטף.
מטרת ההרצאה להציג ולדון במערך הדרכה שפותח במרכז הגנה בית-לין חיפה כמענה ארגוני, העשוי למתן השפעות של חשיפת עובדים לחומרים טראומטיים. המודל משלב בין פונקציית ההדרכה המנהלית, המדגישה את המחויבות למטרות הארגון, מדיניותו ונהליו לבין הפונקציה החינוכית, המדגישה את פיתוח הידע והמיומנויות של המודרך ולבין הפונקציה התמיכתית, המסייעת למודרכים לנהל ולהפיג מתחים הנובעים מעבודתם. פונקציות אלו מועברות באופן קבוע ומתמשך באמצעות שיטת הדרכה פרטנית ושיטת הדרכה קבוצתית ועל ידי מדריכים מתוך מסגרת השירות ומדריכים חיצוניים לשירות.
למרות מגבלותיו של מערך ההדרכה המשולב, כשהמרכזיות שבהן נוגעות לעלותו הכלכלית הגבוהה כמו גם לחפיפה אפשרית בין שיטות ההדרכה השונות, הרי שיתרונו הבולט הוא בהקפדה על ביצוען של כל שלוש פונקציות ההדרכה: המנהלית, החינוכית והתמיכתית. מערך זה מדגיש את אחריות הארגון לרווחתם המקצועית והאישית של העובדים במרכז הגנה.
