אבות גרושים שהיו אלימים כלפי בנות זוגם אינם בהכרח אלימים או פוגעניים כלפי ילדיהם. החברה ומערכות המשפט והרווחה נוטות להפחית מערכם של אבות אלו והם נתפסים כמי שמיומנויותיהם ההוריות אינן טובות מספיק או כמי שעלול לסכן את ילדיו, כמי שסיכן את בת זוגו בעבר.
בהרצאה תוצג קבוצה טיפולית בהנחייתי, בה משתתפים גברים אלו, ובה אתייחס לחוויה שעוברים המשתתפים בהיותם גברים אלימים מחד והורים לילדים מאידך. האבות המשתתפים בקבוצה רואים חשיבות גבוהה בגידול ילדיהם, במעורבות מלאה בחייהם ורואים בהם את הדבר החשוב בחייהם. גברים אלו נמצאים בקונפליקט פנימי גדול, מצד אחד הם מתמודדים עם קושי להתנתק רגשית מהגרושה ומהצורך להמשיך ולשלוט בה על אף הגירושין ומהצד השני, הם מרגישים צורך ומחויבות להמשיך ולהיות אבות טובים לילדיהם, להגן עליהם ולנסות ולגדל אותם תוך שיתוף פעולה עם האם. שיתוף פעולה שאיננו מתאפשר בדרך כלל בשל חששה של האם להיות בקשר עימו, בשל ספק שהיא מעלה במיומנויותיו ההוריות או בשל קושי של האב להתמקד בהורות שלו ולא בכאב הפרידה מהאם.
בהרצאה אדון בסוגיות המרכזיות העולות בקבוצה כמו בושה ואשמה אל מול הילדים כיוון שהיו אלימים כלפי אימותיהם, רגשות תסכול מכך שלעתים האם פוגעת בהם בהרחקתה את הילדים ובכך שאיננה מסוגלת להפריד בין האלימות שלו כלפיה לבין מיומנויותיו ההוריות הגבוהות.
