רקע
הקבוצה כללה 9 משתתפים בני 20- 30 המתמודדים עם שכול טרי של אח.
הקבוצה נפגשה אחת לשבוע, לשעה וחצי, במשך שנה. זו היתה קבוצה טיפולית אך התבססה על חשיבה, הבנה וניתוח דינמיות.
רציונל
שכול של אחים הוא בעל מאפייני התמודדות ייחודיים ושונים משכול ההורים. משימות החיים האופייניות לגיל ההתבגרות המאוחרת, הן כבדות משקל (כניסה לחיים עצמאיים, בניית קריירה, הקמת משפחה) ומצריכות השקעה רבה. השכול האחאי גובה מהם כוחות רבים וזה עלול לבוא על חשבון השגת המטרות האופייניות לבני גילם.
ממצאים:
1. ניכרה נטייה ברורה ליטול על עצמם תפקיד של ילדים הוריים.
2. עלייה תלולה ברמת החרדה והדאגה להורים. הדבר מוביל להמנעות מכל עימות עם ההורים ולעיתים, כנובע מכך, עלייה ברמת הכעס והתיסכול כלפי ההורים.
3. האחים חווים אובדן כפול: ראשית, של האח ומיד בעקבותיו של הנוכחות ההורית המוכרת לפני האסון (יציבה, בטוחה, חזקה, מתפקדת).
4. בפועל האחים לוקחים על עצמם / שודדים מההורים את התפקיד ההורי (לעיתים ללא הצדקה) ובפועל הופכים לראשיהם של שתי משפחות: משפחת המוצא והמשפחה שהם עצמם מקימים.
5. קיימת חווית הזרה ותחושת ריחוק מהחברה הלא שכולה.
6. יש צורך בולט בהשתייכות לקבוצת שווים הדוברת את שפתם ומבינה את החוויה של אחים שכולים.
המלצות
חיוני להציע לאחים שכולים קבוצות תמיכה הומוגניות (גיל, מרחק הזמן מהשכול וכו`)
1. קבוצות אחאים עם שכול טרי צריכות להימשך שנה וחצי, אחת לשבוע לשעה וחצי.