רקע: ילדים המאובחנים עם ADD/ADHD נוטים להיות אימפולסיביים יותר, בעלי קשיים בארגון וניהול סביבה וזמן, בעלי קשיים חברתיים, ולרוב – קושי בוויסות חושי. הגברת היכולת הרפלקטיבית אצל ההורה תיצור הבנה טובה יותר של ההורה את ילדו. הבנה זו תביא לשיפור באינטראקציה הורה-ילד ולהקלה בקשייו של הילד. ((Fonagy, . ככל שההורה מבין טוב יותר את תפיסת עולמו של הילד ואת החוויה החושית שלו, כך יטיב לפתח חשיבה וראיה רפלקטיבית מול ילדו. מחקרים מצביעים על שיפור באיכות אינטראקצית הורה-ילד לילדים בגילאי הגן, לאחר התערבות טיפולית מסוג הדרכת הורים. בעשור האחרון קיימות גישות רבות של טיפול קבוצתי המשלבות הסברה פסיכו-חינוכית בעבודה הקבוצתית. (.P. Murrary, 1996) לאור זאת, חשבנו על עבודה בקבוצה עם הורים כדרך מותאמת וטובה לשיפור ההתנהלות מול הילדים.
מטרת הטיפול: שיפור האינטראקציה הורה-ילד.
שיטה: הקבוצה בנויה מעשרה מפגשים, כאשר כל מפגש מחולק לשני חלקים: בחצי הראשון – מתן הסבר פסיכו-דידקטי על נושא המפגש, ובחצי השני התנסות חושית/רגשית של ההורים. בכל קבוצה משתתפים 8-10 הורים.
ממצאים: בקבוצה נעשה שימוש בחשיבה הרפלקטיבית, במתן כלים של הבנה ולמידה להורים תוך התנסות של ממש בחוויות רגשיות וחושיות, ובתמיכה הקבוצתית ככלים לשינוי. במפגשי המעקב לאחר סיום הקבוצה, נראה ונשמר שיפור במערכת היחסים בין ההורים לילדים. כמו כן – על פי דיווחי ההורים ניכר שיפור בהתנהלות הילדים בבית ובגן.
מסקנות: המשך עבודה בקבוצות פסיכודידאקטיות-רפלקטיביות יכולה לשפר את התפקוד ההורי ואת האינטראקציה בין ההורה והילד, ולשיפור התפקוד של הילד בבית ובגן.
