טיפול קבוצתי בשילוב תנועה ומוסיקה של אלמנות ואמהות שכולות בגיל השלישי

רציונל/רקע-

הקבוצה מנתה שבע משתתפות בטווח הגילאים 60-75. ארבע מהמשתתפות הן אלמנות ושלוש מהן אמהות שכולות. הקבוצה נפגשה אחת לשבוע למשך שלוש שעות, ועסקה בהתמודדות עם השכול על גווניו השונים בפרספקטיבה של זמן ובגיל השלישי, ועל צירים נוספים בחייהן כמו- ההורות, הסבתאות, יחסים עם בני הזוג המתים והחיים, קשרים בינאישיים וביטוי עצמי.

מטרות, שיטות-

מטרת הקבוצה היתה עיבוד האבל בפרספקטיבה של זמן. הקבוצה הציעה מרחב התבוננות על האובדן בתוך רצף של אירועי חיים תוך נגיעה בתחומים נוספים של חיי המשתתפות טרום האובדן, שצמחו מתוכו או שקרו אחריו.

העבודה עם הנשים שילבה את שפת הטיפול באומנויות , הגישה הקבוצתית האנליטית והנחיית קבוצות.

ממצאים-

המשתתפות התייחסו לאובדן כאל אירוע נוסף ברצף אירועי חיים משמעותיים וכך נוצרה קבוצה טיפולית לכל דבר

ההטרוגניות הלא מובנת מאליה (אמהות שכולות ואלמנות), לא הוכחשה והפכה לחלק מעבודת העיבוד בקבוצה

הכלים תנועתיים, מוזיקליים וקוליים, אפשרו למשתתפות להעמיק את ההכרות שלהן עם עצמן ועם האחרות ולהביא לידי ביטוי צדדים שלא העזו לתת להם מקום.

מסקנות-

נושאי חיים רבים שהעיבו על איכות חייהן של הנשים, יכלו להבחן ולקבל התייחסות טיפולית רק במרחק של זמן מארוע נפילת הבן או הבעל.

המוסיקה והתנועה תרמו רבות ליכולת לגעת ברבדים לא מודעים ועוצמתים וליכולת לעבד אותם.

ההטרוגניות בקבוצה זו עלתה יפה, אולם, מכיוון שזהו ניסיון ראשון, לא ניתן לקבוע עדיין האם נכון יהיה להמליץ על הטרוגניות כזו בהמשך.