רציונל: העבודה מהווה ציר מרכזי בחברה ובפרט בקרב בעלי מוגבלויות שונות, לרבות פסיכיאטרית. מרכזיותה ותרומתה של העבודה לאיכות חייהם של בעלי מוגבלות פסיכיאטרית נסקרו בהרחבה בספרות. מעט מאוד ידוע לנו על איכות חייהם של אנשים בעלי מוגבלות פסיכיאטרית בחברה הערבית, ועוד פחות על איכות החיים בתהליך השיקום התעסוקתי והעבודה המוגנת. על כן ייחודיותו של מחקר זה טמונה בכך שהינו מחקר ראשוני אשר ניסה להסביר את הרווחה של מועסקים במסגרות תעסוקה מוגנות באזור המשולש.
מטרות: מטרת המחקר הינה להעריך את איכות חייהם של 104 אנשים המועסקים בשני מפעלים מוגנים שונים לבעלי נכות פסיכיאטרית, כאשר מפעל אחד הוא הומוגני המועסקים בו ערבים והמפעל השני מעורב, ומועסקים בו יהודים וערבים. המחקר בדק את הקשרים בין נתונים אישיים, נתוני מחלה ותפקוד בריאותי, לאיכות חייהם של המועסקים. כמו גם בדק את ההבדלים בקשרים בין המשתנים בהקשר של סוג המפעל המוגן.
ממצאים: משתני התחלואה והתפקוד ביחד עם המשתנים האישיים היו היחידים שהתקשרו לאיכות חייהם של משתתפי המחקר. משתני התעסוקה נמצאו כלא מובהקים בהקשר של איכות חיים. כמו גם הקשר בין סוג המפעל המוגן לאיכות החיים לא הניב ממצאים מיוחדים.
מסקנות: קשרים מובהקים בין משתנים אישיים כגון, מגדר ומסגרת הדיור לבין איכות החיים, מצביע על כך שיש מקום לחיזוק הקשר בין המשפחה לבין המועסק למען שיפור איכות חייו. כמו כן, היעדר הקשר בין נתוני התעסוקה כמו דמי שיקום לבין איכות החיים, מביא לחשיבה על שיפור תנאי דמי השיקום שיכול להביא לעלייה ברמת איכות החיים המדווחת.
