מיניות ואינטימיות הינם נושאים מורכבים עבור נשים עם מוגבלות קוגניטיבית. בעבר, הגישה כלפי נשים אלו כללה בידוד במוסדות, איסור נישואין ועיקור. ההתכחשות לזכויות המיניות נעשו בשם ההגנה על אותן נשים או על החברה עצמה. עם חלוף השנים חל שינוי הן בסוג אמצעי המניעה שהוחלפו ברובן מעיקור קבוע לאמצעי מניעה ארוכי טווח , והן בטיעונים לשימוש באמצעי מניעה אשר הושתתו לא רק על הצורך במניעת הריונות אלא גם על אי סדירות וסתית, בעיות הורמונאליות או הקושי להתמודד עם הכאב או הטיפול ההיגייני בעת הווסת.
כיום, נמצאת יותר פתיחות והבנה לגבי הזכויות והצרכים בתחום המיניות של נשים עם מוגבלות קוגניטיבית ומתוך כך נפתחו בפני נשים אלו הזדמנויות למימוש מיניותן. עם זאת, גם בימים אלו, אופי השימוש באמצעי מניעה בקרב נשים עם מוגבלות קוגניטיבית הינו שונה בהשוואה לנשים ללא מוגבלות. מטרת הרצאה זו היא לבחון את מדיניות השימוש באמצעי מניעה בעיניים ביקורתיות ולעמוד על מידת הסכמתן ומעורבותן של הנשים בתהליך של בחירת אמצעי המניעה והחלטה על שימוש בהם בהתאם לצרכיהן ומציאות חייהן.
