התופעה של התנהגויות סיכון בקרב בני נוער שנשרו ממסגרות נורמטיביות הינה תופעה ידועה ומוכרת וחוקרים רבים סבורים כי הידע הקיים במסגרות המטפלות בבני נוער אלו מבוסס על מודלים המתמקדים בפתולוגיה ולא בכוחות ודרכי ההתמודדות הקיימים באוכלוסיה זו. רוזנפלד ועמיתיו הציעו ללמוד על מצוקה, כוחות ודרכי התמודדות מפי בעל הידע עצמו כמומחה הגדול ביותר לתיאור חייו, צרכיו ומצוקתו.
מחקר איכותני זה נעשה בגישה הפנומנולגית והוא מבקש לתת מקום לקולם של בני הנוער שנשרו ממסגרות נורמטיביות וחיים בסיכון מתמשך וללמוד מהם הן תהליך ההתדרדרות שלהם והן על קשר משמעותי עם זולת מיטיב שהביא לשינוי בהתנהגותם.
במסגרת המחקר נערכו ראיונות סיפור חיים עם שבעה בני נוער שחיים בסיכון מתמשך ועובדים במסגרת שיקומית-תעסוקתית בצפון הארץ.
הקשבה לסיפורי החיים של בני הנוער מלמדת כי לאורך תקופות רבות בחייהם השמיעו קול זעקה לעזרה, חיפשו הצלה ומשלא נענו התדרדרו עוד יותר. דווקא אז, קשר משמעותי עם זולת מיטיב עורר בהם נגוהות של תקווה והוביל לתהליך של שינוי בחייהם.
ממצאי המחקר יכולים להוות תשתית להבניית ידע על משמעות החיים בסיכון מתמשך ועל דרכי ההתערבות הנדרשות לשינוי בר-קיימא אצל בני הנוער הללו.
