במדינת ישראל מתמודדים 10%-15% מהזוגות בבעיות פוריות. לבית חולים שניידר מגיעים פעמים רבות ילדים שנולדו לאחר טיפולי פוריות מתישים והאשפוז קשה במיוחד בשל התהליך שעברו עד להבאת הילד לעולם. עיסוקו של מחקר זה הנו דרכי התמודדותן של נשים אי פוריות מהמגזר הדתי- לאומי עם טיפולי הפוריות וההשלכות על חייהן. המחקר הנוכחי עסק במשמעות הליך טיפולי הפוריות, בהשלכות של הטיפולים על חיי הנשים, בפן האישי והזוגי, בדרכי ההתמודדות וכן בהשפעה וביחסי הגומלין בין הטיפולים להלכה. המחקר התבצע במתודולוגיה איכותנית. השתתפו בו שש נשים מהמגזר דתי- לאומי, נשואות, בגיל הפוריות, שעברו טיפולי פוריות במשך לפחות סבב טיפולים אחד וחוו לידת ילד.
ממצאי המחקר העידו כי מעבר לקושי הגופני בטיפולי הפוריות, מדובר בחיים רווי קשיים ודאגות המושלכים על כל תחומי החיים. ניכרת השפעת התרבות והמסר החברתי הישראלי והדתי, המדגיש את חשיבות הילודה בחיי החברה הישראלית. הראיונות עם הנשים מבהירים את המורכבות והקשיים שבעיצוב זהותם הנשית. בממצאים בלט קושי פיזי ונפשי של הליך טיפולי הפוריות הנתפס אצלן כמשפיל, פולשני, מתסכל, טראומתי וחודרני. המרואיינות העלו את הצורך שלהן בתקופה זו בתמיכה חברתית, משפחתית פורמאלית ובלתי פורמאלית. מאידך, הן מציינות כי מרגישות שאין ביכולתן הנפשית ליצור ולשמור על קשרים אלו.
המחקר הנוכחי מוסיף נדבך בהבנת עולמן הרגשי של הנשים כפי שהן חוות אותו בפן הסובייקטיבי. הוא תורם להבנה של הנשים, בני זוגן ומשפחתם, ושם אותן ואת רגשותיהן במרכז. הבנת עולמן של הנשים וההשלכות יסייע לנו כאנשי מקצוע לאפשר את התמיכה הנכונה עבור הנשים בעת טיפולי פוריות ובמקרה של אשפוז ילדם.
