טראומטיזציה משנית ומכניזמים בהעברה בין-דורית בקרב דיאדות של פדויי שבי וילדיהם הבוגרים

טראומטיזציה משנית ומכניזמים בהעברה בין-דורית בקרב דיאדות של פדויי שבי וילדיהם הבוגרים

טראומה בינאישית בעלת השפעה פתולוגית ארוכת הטווח על בריאותו הנפשית של הנפגע הישיר. השפעה זו מתרחבת אל הסביבה הקרובה, בתופעה המכונה "טראומטיזציה משנית". מחקר זה מתמקד בהעברה בין דורית בצל טראומת השבי ממלחמת יום הכיפורים. אוכלוסיית המחקר מורכבת מלוחמים שנפלו בשבי וילדיהם הבוגרים, וקבוצת הביקורת (לוחמים שלא נפלו בשבי וילדיהם הבוגרים). המחקר מתמקד בתהליך העברה בין-דורית בדגש על פסיכופתולוגיה ואפיון מכניזמים בדיאדה אב-ילד. יוצגו שני מחקרים: מחקר רוחב בקרב הדור השני (98 מחקר ו-90 ביקורת); השני, מחקר אורך המתמקד בדיאדה אב-ילד (80 מחקר ו-44 ביקורת). ממצאי המחקרים מצביעים על טראומטיזציה משנית רבה יותר בקרב ילדי פדויי השבי בהשוואה לביקורת. כמו כן, ככל שהאב סובל מיותר תסמינים פוסט טראומטיים, כך הפסיכופתולוגיה בקרב ילדיו הבוגרים חמורה יותר. בבחינת מכניזמים המעורבים בתהליך העברה הבין-דורית עולה כי פדויי שבי מדווחים על הורות מרוחקת ונמנעת, שמשתקפת גם מדיווחי ילדיהם, שמאפיינים את אביהם בסגנונות הורות "קרה רגשית" ו"נעדרת". ידונו ההשלכות התיאורטיות והקליניות של ממצאי המחקר.