ב2010 פורסם דו"ח ועדת וינטר שמצא כי לעתים קרובות אין זרימת מידע שוטף ומלא בין גורמי המקצוע השונים המטפלים בילדים או הנמצאים עמם בקשר, דבר הפוגע במתן טיפול לילדים ולהוריהם. במהלך השנים התקיימה עבודה בשיתוף פעולה בין בריאות הנפש, הרווחה וסל שיקום ככל האפשר ובעיקר בשעות משבר, אך לאור זאת שבשנים האחרונות זיהינו בדרום ירושלים קבוצה המונה כ- 140 משפחות עם ילדים, בהן לפחות אחד משני ההורים מאובחן כמתמודד עם מחלת נפש, עלתה ההבנה שעבודה בשותפות ויצירת תכנית משותפת יוכלו לאפשר למשפחות טיפול מתוך ראייה רחבה ומעמיקה של צרכי המשפחה והפרטים המרכיבים אותה. לשם כך הוחלט על יצירת מערכת יחסי גומלין וחליפין בין השירותים הרלוונטיים, שתכיל בתוכה תקשורת מלאה מתוך שקיפות לצד עבודה משותפת על מנת לקדם טיפול נכון שיאפשר מניעה/צמצום של רמות הסיכון אליהם הילדים חשופים - כך נבנתה תכנית ברו"ש. בהרצאה נדבר על ההתכווננות להבניית השותפות, לתהליך הבניית היחסים ולשותפות ההדדית, שמאפשרים הפעלה משותפת של התכנית.
