רקע
עבודה בצוות רב מקצועי היא אומנות טיפולית חיונית. באוגוסט 2014 אושפז לראשונה במוסדנו, נער בן 14 עם תלונות פיזיות רבות. שנה לאחר מכן הנער חזר לאשפוז כאשר ברקע עבר אשפוזים מרובים במוסדות נוספים וייעוצי מומחים במרפאות ברחבי הארץ. מרבית הבירורים והיועצים הצביעו על בעיה נפשית אך ההורים התכחשו למצב וסירבו לטיפול.
שיטות התערבות
במחלקת האשפוז בשניידר פעלו לבנות אמון עם המשפחה, למרות הקשיים המרובים והחשדנות. בזכות שיתופי פעולה בין דיסציפלינות שונות, תיאום מול בתי חולים נוספים וגורמי הרווחה בקהילה, הנער קיבל טיפול תרופתי והזנה ששיפרו את מצבו משמעותית. המסרים האחידים מכלל הגורמים במחלקה וההקשבה למשפחה אפשרו להמשיך בטיפול הרפואי ולבנות תכנית שיקום מוצלחת.
ממצאים
בתחילה, הכיוון הטיפולי הצביע על חיוניות ההעברה של הנער לפנימייה טיפולית בשל מצבו הנפשי והתפקודי וחוסר שיתוף הפעולה של המשפחה. לקראת שחרורו, בשל רכישת האמון של המשפחה בצוות ובזכות התיאום בין הגורמים השונים, ההמלצה שונתה והוא שוחרר לביתו. כיום, שנה לאחר שחרורו, הנער חזר לבית הוריו ולבית הספר. המשפחה מגיעה למעקבים פסיכיאטריים באופן קבוע והנער מתמיד בנטילת הטיפול התרופתי.
מסקנות והמלצות יישומיות
ההמלצה שעולה מתיאור המקרה היא ההכרח לעבוד באופן מתואם ובשיתוף פעולה מלא בצוות רב מקצועי וגם למול גורמי טיפול בקהילה. כמו"כ, כאשר מגיע מטופל שזה אינו אשפוזו הראשון, אשר ממשיך לדרוש בירורים רפואיים, והממצאים מעידים שאין בעיה אורגנית, חשוב לייצר למשפחה מסר אחיד ומתואם. המסר המוצג באופן רגיש, על ידי כל המטפלים למשפחה, ידגיש כי אין מקום לבדיקות נוספות וכי הטיפול המומלץ הוא פסיכיאטרי ושיקומי.
