הרקע לקבוצה:
במסגרת מית"ל מתקיימות באופן שוטף קבוצות תמיכה לבני משפחה של אנשים המתמודדים עם מחלה נפשית. מדובר בקבוצה ייחודית של אימהות לילדים מתמודדים. הקבוצה הונחתה במשך שנתיים ע"י צוות מית"ל, לאחר שנתיים ותהליך שהתקיים בקבוצה היא הפכה להיות קבוצה לעזרה עצמית שרוכזה על ידי אחת המשתתפות. לאחר אירוע טרגי בו אותה חברת קבוצה נהרגה בפתאומיות, עלה צורך לכנס מחדש את הקבוצה עם הנחיה של צוות מית"ל ולחשוב על הצרכים של הקבוצה כרגע, להתמודד עם האובדן ועם אובדנים נוספים שאירעו בקבוצה.
מטרות הקבוצה:
התכנסות מחדש להערכה ועיבוד של החוויות.
מתן תמיכה וכלים להתמודדות מיטיבה עם הילדים המתמודדים.
בחינת המוכנות לחזור לקבוצה לעזרה עצמית.
שיטת ההתערבות:
קבוצת האימהות נפגשה אחת לשבועיים במשך שנתיים. הקבוצה מנתה שבע נשים שילדיהן מתמודדים עם מחלת נפש. הקבוצה הונחתה בקו ע"י אוהד אריכא, עו"ס ומנחה קבוצות ורותי קמר, אחות, עו"ס ומטפלת משפחתית.
ממצאים:
כחלק מהתהליך הקבוצתי, עלה מתח תמידי שהנכיח את הדפוס המוכר למשתתפות הקבוצה- העיסוק במשברים והאתגרים של ילדיהן מתוך התמודדותם עם מחלות הנפש. מתח זה, ביקש למקם את הנשים במרכז, בשונה ממה שהיה מוכר להן עד כה- העמדת ילדיהן במרכז. מתח זה הוביל לשיח שהתמקד יותר ויותר בנשים עצמן ובאתגרים האישים שלהן מול עצמן, בני זוגם, המערכת הרפואית והחברה ככלל.
לאחר שנתיים של עבודה בקבוצה, הקבוצה חוזרת כעת להיות קבוצה לעזרה עצמית.
מסקנות והמלצות יישומיות:
הקבוצה העלתה שאלות בדבר התמודדותן של אימהות לילדים מתמודדים, צרכיהן והכוחות האצורים בהן. אנו מעוניינים להציג את המסע הקבוצתי והאישי שעברה הקבוצה, ובתהליך מקביל, עברנו אנחנו, המנחים. מתוך אמונה בתהליך של שותפות נבקש להציג את המסע המשותף יחד עם שתי נשים, חברות הקבוצה.
