ההרצאה תעסוק בתמורות ובשינויים החלים בתחום שיקום האסירים בארץ ובעולם, תוך התייחסות להיבטים שונים הכוללים בין היתר שינויים במדיניות ובהלך הרוח הציבורי, שינוי בפרופיל האסירים ובאופי עבירותיהם.
רקע: הרשות לשיקום האסיר הוקמה לפני כ- 30 שנה, ומהווה עד היום דוגמא למודל שיקומי השונה ממודלים הקיימים במדינות אחרות בעולם, נוכח הדגש הבולט המושם בארץ על שיקום וטיפול, אל מול דגש פיקוחי ומעקבי המתקיים בארצות אחרות (Therapy vs. Supervision). לצד זאת, גם ישראל ידעה תהפוכות בגישתה כלפי שיקום אסירים משוחררים, ובמשך השנים השתנתה פרדיגמת הטיפול באופן משמעותי, כך שמרבית הפונים כיום לטיפולה הרשות לשיקום האסיר הם אסירים משוחררים ברישיון – קרי, במהלך תקופת שחרורם המוקדם ברישיון ("שליש"). בספרות המקצועית הם מוגדרים פעמים רבות כפונים שלא מרצון, והטיפול בהם מאופיין כטיפול סמכותי. המטפלים מצידם, נדרשים למעשה לתפקיד דואלי – הן כמטפלים המחויבים לכללי האתיקה הטיפולית הטהורה, והן כמפקחים המחויבים עפ"י חוק לדווח לוועדת השחרורים על כל הפרה בתנאי השחרור ברישיון ובתנאי התכנית הטיפולית. זאת ועוד, בשנים האחרונות חלה ירידה דרמטית במספרם של האסירים הזוכים לקיצור מאסר ע"י ועדת השחרורים, ובכך נמנעת מאסירים רבים היכולת להשתלב בטיפול במהלך תקופת השליש.
ממצאי מחקר: במהלך ההרצאה, יוצגו תוצאותיו של מחקר אשר ביצועו הסתיים בימים אלה, הבוחן את הקשיים והצרכים המאפיינים אסירים משוחררים בישראל, אל מול אסירים משוחררים במדינות אחרות בעולם.
מסקנות ומדיניות: יושם דגש על מדיניות השיקום והשילוב של אסירים משוחררים בישראל, נוכח המלצותיה של ועדת דורנר לבחינת מדיניות הענישה והשיקום של עבריינים, ונבחן האם מדינת ישראל צועדת אל עבר מודל חלופי למודל הכליאה.
