בעבודה הנוכחית נבחן הקשר בין גורמי מגדר, מצב סוציואקונומי, לכידות משפחתית, דתיות של הנער ומשפחתו, משתנים אישיותיים ומסגרת בית הספר לבין בחומרים פסיכו אקטיביים בקרב 3099 בני נוער בחברה הערבית בישראל.
נמצא כי אחוז הדיווח על שתיית אלכוהול נמצא הגבוה ביותר בקרב בני נוער הלומדים בבתי ספר פרטיים, לעומת בתי ספר ממלכתיים ועמלניים. כמו כן, נמצא, נערים ממצב סוציואקונומי אמיד דיווחו יותר על שימוש בחומרים פסיכואקטיביים מנערים ממצב קשה יותר. לצד מכן נמצא כי ככל שהציון עבור מדד הלכידות המשפחתית נמוך יותר, כך גדלה מידת הסיכון לעישון סיגריות, לשימוש בחשיש או מריחואנה, ולשימוש בסמים אחרים. לא נמצא קשר עבור שתיית אלכוהול.
הדיון בהשפעת משתנים אלו נעשה תוך התחשבות באופי המסורתי של החברה הערבית בישראל המשליך על תרומתם של משתנים שונים (כגון דתיות ומיצב סוציואקונומי) על השימוש בחומרים פסיכואקטיביים. לכן, ניתן לדווח על גורמי סיכון לעומת גורמי חוסן הנגזרים ישירות מהאינטראקציה בין הנער לבין סביבתו.
