מטרה: לבחון תפיסות משמעות-החיים אצל חולי סרטן הנוטים למות, על-רקע ההבדלים שיש למקום הטיפול ובהתייחס לתחושת-מקום (רגשות שיש לפרט כלפי המקום).
שיטה: מולאו 150 שאלונים ו-20 ראיונות איכותניים עם חולי סרטן הנוטים למות, המטופלים בהוספיס-בית ובמחלקות-אשפוז.
תוצאות: מציאת משמעות נמצאה גבוהה יותר בקרב צעירים וקשורה לאיכות-חיים גבוהה יותר ולתחושת-מקום גבוהה, ללא הבדל על-פי מקום טיפול. נמצא קשר בין תמיכה ממשפחה וקבלה עצמית למציאת משמעות. בראיונות, השיח על משמעות התמקד במצבם הפיזי ותחושת הביטחון בגופם, ובעצמאותם בתפקוד. ההתייחסות למקום הטיפול בראיונות היתה מורכבת. בית-החולים נתפס בעיקר כמקום שנותן ביטחון בטיפול הרפואי ותחושת שותפות גורל, ואילו הבית נתפס במובנים של קשר רגשי וחוויתי אך המדגיש את השינוי במצבם ואת התפקידים שנלקחו מהם בעקבותיו.
סיכום והמלצות יישומיות: תחושת-מקום משפיעה על איכות חיים בסוף החיים יותר ממקום הטיפול עצמו. יש לפתח תכניות המתמקדות בשיפור תחושת-המקום במסגרות השונות, כולל התייחסות לביטחון הרפואי ולתחושת השייכות ומומלץ לשים דגש על המרכיב הגופני בתחושת המשמעות בשלב זה.
