רציונל/רקע: בהרצאה זו אבקש להציג מקרה טיפולי שמתרחש בשנה וחצי האחרונה עם ב`, בת 27, המוכרת באגף השיקום של משרד הרווחה, אשר נכנסת לאורך השנים למצבי סיכון חוזרים ונשנים ונתונה לניצול. כמו כן היחסים בינה לבין בני משפחתה מעורערים. בשנים האחרונות ב` התגוררה בהוסטל של אגף השיקום ועבדה בשוק החופשי בתעסוקה נתמכת. לפני כ-8 חודשים ב` בחרה לעזוב את ההוסטל (לדבריה "ברחה") ואת מקום העבודה מתוך רצונה לחיים עצמאיים יותר, העלתה קריאות לעזרה ברשת חברתית, נדדה בין בתים של אנשים זרים ונקלעה למצבי סיכון.
מטרות: מטרות ההתערבות הן שיקומיות וכוללות חזרה לשגרת החיים ולהתקדמות: חזרה למעגל התעסוקה, למציאת דיור וליצירת קשר בונה עם המשפחה.
שיטות (המחקר או ההתערבות): טיפול פרטני ארוך טווח בראייה שיקומית.
ממצאים: אני חווה את המצב כעמום ומתעתע. מצד אחד לב` יכולות תפקודיות גבוהות והיא מתנסחת בבהירות. מן הצד האחר, היא נתונה שוב ושוב למצבי סיכון וניצול, אף על פי שאינה רואה כך את הדברים. ב` משדרת את המסר שהיא יכולה להתמודד בכוחות עצמה, ויחד עם זאת מעלה את הצורך בקשר ובעזרה מצד הרווחה ומצד בני משפחתה.
בתחילה התקשיתי לאפשר לב` לקבל החלטות על חייה, ותפסתי את רובן כהחלטות שגויות. החלטותיה גרמו לי להטיל שוב ושוב ספק בנוגע ליכולותיה התפקודיות וליכולת השיפוט שלה. היה קשה לי להשלים עם העובדה שמדובר בבחירות של ב` על עצמה ועל חייה.
מסקנות:
כיום אני מבינה שהאחריות שלי על חייה של ב` מוגבלת. אני שואפת לאפשר לב` את הבחירה ואת הזכות להסתכן ולטעות בדרך, מתוך אמונה שיחד עם החזרת האחריות והאמון שלי בב`, יחזור גם האמון של ב` בעולם, בעצמה וביכולותיה להמשיך ולהתקדם לעבר עצמאות.
המלצות יישומיות:
כדאי לשים דגש על העצמת האדם עם המוגבלות לקבלת החלטות על חייו, גם כאשר בעינינו המטפלים מדובר בבחירות שגויות. זאת כמובן, תוך מתן ליווי ותמיכה. יש לעמוד על התפקיד הכפול שלנו כמטפלים: מצד אחד עלינו לגונן, ומן הצד השני עלינו לאפשר עצמאות עד כמה שניתן.
