עבודת הדוקטורט עוסקת בהיבטים המגדריים והרגשיים של עבודת המטפלות הסיעודיות המספקות שרותי סיעוד לקשישים במסגרת חוק סיעוד.
הצדקת המחקר הינה העלייה התלולה בתוחלת החיים, שהביאה לעלייה משמעותית בביקוש למטפלות סיעודיות. רציונל המחקר הינו השאיפה לקיום טיפול סיעודי איכותי, המחייבת הבנת הגורמים והמרכיבים של טיפול זה ומכאן נחיצות חקירת גורמים אלו לעומקם, על ידי בחינת המרכיבים הרגשיים והמגדריים בעבודת המטפלת.
מטרת המחקר היא לחשוף את ההיבטים המגדריים והרגשיים בעולם העבודה של המטפלות ובכך להנכיח את המטפלת הסיעודית כסובייקט שלם לעצמו, ולהביא את נקודת מבטה של המטפלת הסיעודית על השרות הסיעודי. המחקר בודק את חשיבות הכישורים הנשיים, בהצלחת הטיפול הסיעודי, אשר לרוב אינם מוערכים בעולם העבודה ככישורים בעלי ערך. מציאות המתבטאת בחוסר תגמול, חוסר מעמד ותדמית נמוכה בחברה של העיסוק הטיפולי. המחקר גם מדגיש את השפעות הצטלבות מיקומי השוליים של המטפלות- intersectionality
מחקר זה עושה שימוש בשיטת המחקר האיכותנית-פנומנולוגית.
מהמחקר עלה כי המטפלות חשות 5 קבוצות של רגשות: כלפי המטופלים, כלפי העיסוק הטיפולי, כלפי עצמן כמטפלות, כלפי המטפלות האחרות וכלפי הארגון המעסיק.
הרגשות כלפי המטופלים הם אהבה, חמלה ודאגה, הרגשות כלפי העיסוק הם בושה והשפלה לצד סיפוק וגאווה, הרגשות כלפי עצמן כמטפלות הן הערכה עצמית גבוהה, הרגשות כלפי המטפלות האחרות הם סלידה וזלזול, והרגשות כלפי הארגון הם אמביוולנטיים: שביעות רצון לצד תחושת בדידות ואי שייכות.
מסקנות: העיסוק הטיפולי מעורר רגשות רבים ושונים, שליליים וחיוביים, ויש לתת להם מקום והתייחסות במסגרת הארגונית. הרגשות הם המעצבים ומניעים את הטיפול, ומשפיעים על טיבו ואיכותו. ברובד הציבורי, ממצאי מחקר מצביעים על הצורך לקדם ולפתח את העיסוק הטיפולי לפרופסיה ולתחום מקצועי המחייב הכשרה מקצועית ופיתוח קוד אתי.
