הרצאה זו תעסוק במחלוקת על תקפותה של התזה הפמיניסטית לאלימות בין בני-זוג, הקושרת בין חוסר-שוויון מבני בין גברים לנשים בחברה לבין אלימות פיזית של גברים כלפי נשים ביחסיהם האינטימיים. הפרדיגמה הפמיניסטית, שעדיין מובילה את התחום, לא זכתה לבדיקה אמפירית ישירה ומעמיקה ומרבית טענותיה נסמכות על היחס בין שיעורי השימוש באלימות פיזית ביחסים אינטימיים של גברים ושל נשים. הרצאה זו מסתמכת על נתוני מחקר ראשוני שהשווה את שיעורי השימוש של גברים ונשים באלימות פיזית ביחסיהם האינטימיים בקרב שלוש קהילות בישראל, השונות זו מזו במיקומן על הרצף שבין שמרנות לליברליות בהקשר של שוויון בין המינים. המדגם כלל זוגות של יהודים חילוניים כקהילה ליברלית-שוויונית, יהודים דתיים ואולטרה אורתודוקסים ומוסלמים, כקהילות פטריארכליות שמרניות. ממצאי המחקר הראו כי בכל המדגמים ובמיוחד באלו הנוטים לפטריארכליות שמרנית הרוב המכריע של הזוגות חי ללא-אלימות כלל ורק מיעוט של זוגות חי באלימות. שנית, בכל המדגמים זוהתה לא רק אלימות גברית אלא גם אלימות נשית. שלישית, ואולי חשוב מכל, זוהו שיעורים משמעותיים של זוגות בהם רק הנשים נוהגות באלימות. ממצא זה עומד במידה רבה בסתירה לתזה הפמיניסטית.
