"לכל איש יש שם" פרידה מדייר במחלקה הסיעודית

רקע
"הבית של ורה" הינה מחלקה סיעודית, המאושפזים בה חולים סיעודיים כרוניים. מדובר במחלקה קטנה, ביתית ומשפחתית. רוב הדיירים הינם ותיקים במחלקה ונוצר קשר והכרות אישית בין הצוות לדיירים והמשפחות. פטירה של דייר הינה אירוע משברי למשפחה, זהו מצב שדורש רגישות רבה וסיוע למשפחה ולשאר דיירי הבית שלנו בהתמודדות.
מטרה
המחלקה הינה ביתו של הדייר בחייו וגם לאחר מותו חשוב לנו לשמור על רצף הטיפול מול המשפחה ולהקל עליהם ועל הדיירים הנותרים בהתמודדות עם האובדן.
שיטות
נכתב נוהל פנימי "נוהל פטירה" שעיקריו-

1. תמיכה וליווי המשפחה במחלקה בזמן החרפה במצבו הרפואי של הדייר ואחרי הפטירה, סיוע בהתארגנות.

2. מסירת הודעה למשפחה וליווים בפרוצדורות הנדרשות- תיאום עם אמבולנס לבחירת המשפחה, המתנה לתום השבעה על מנת לאפשר למשפחה לארוז את חפציו האישיים של הדייר.

3. סידור הגופה והשארתה בחדר מקורר וסגור עד בוא המשפחה- במקרים שהמשפחה מתעכבת עטיפת הגופה כשרק הפנים חשופות כדי שהמשפחה תוכל להיפרד.

4. "טקס" פרידה מהמחלקה– אנשי צוות המחלקה ילכו יחד עם בני משפחתו של הדייר אחרי האמבולנס בו מונחת גופתו עד יציאתו משטח המחלקה.

5. נוכחות נציגים מאנשי הצוות הבכיר בשבעה ובלוויה.

6. תליית הודעה בלוח המודעות במחלקה-הודעה על פטירת הדייר, פרטי שבעה.

7. התייחסות לפטירת הדייר ושיחה עם חבריו הקרובים או שותפיו לחדר ועם צוות. במידת הצורך תתקיים שיחה בחדר התעסוקה לכלל הדיירים.

8. כתיבת מכתב אישי למשפחה.

9. יצירת קשר טלפוני עם המשפחה חודש לאחר הפטירה.

10. קיר החיים- פינה מיוחדת שיצרנו במחלקה בה מונצחים רגעים מהפעילות וחיי היומיום במחלקה, וסיפורי חיים של דיירים שנפטרו.

מסקנות והמלצות
ברוב המחלקות הסיעודיות עקב רצף פטירות נוטים "להתעלם" ממוות הדייר ולא ליידע את הדיירים, כדי לא ליצור מצב סטרסורי ומתוך רצון להגן על הדייר. אנו מאמינים שעל אף הכאב והחשש שמתלווה לידיעה על מות דייר, יש לאפשר לדיירים לעבד את האבל, מתוך מחשבה שחלק מהדיירים ישמחו לדעת שגם אחרי מותם יהיה מישהו שיזכור אותם, "המורשת שנשארת אחרי המוות", ילווה ויתמוך במשפחתם.